האדריכלות הנלמדת ולאחר מכן הנבנית בארץ ב-60 שנה האחרונות היא ראי למשאבים האינטלקטואלים והתרבותיים הדלים להם נחשפו מסתבר הסטודנטים במהלך לימודיהם.

בבחינת בתי ספר לאדריכלות בארץ, נראה כי מרחב הידע הדרוש לסטודנט או שלא קיים או שאינו מובנה בדרך ממשית במערך הלימודים.

מטרת החינוך כפי שאני רואה אותה כפולה: האחת לקדם את ההשכלה במדעי ואומנות האדריכלות והשנייה להכשיר את הסטודנט לעבודה מעשית כאדריכל . לא ניתן לראות את השלמת החינוך המעשי לאדריכלות מבלי השלמת קודם לכן את הפרק הראשון.

והשאלה שנשאלת היא איזו היא הסביבה הלימודית המתאימה להשגת יעדים אלו.

תכנית לימודי האדריכלות צריכה קודם כל להיות תכנית אקדמית בסיסית שלמה אשר בשנות הלימודים הראשונות תיזון מתחומים אקדמיים אחרים כמו: גיאוגרפיה, היסטוריה, פסיכולוגיה, ואומנויות יפות. שבלעדיהן כאמור לא ניתן להכשיר את הסטודנט לעשייה מקצועית.

אדריכלות הוא אכן מקצוע יישומי אבל שלא כמקצועות יישומיים אחרים יש לראותה בבסיס כמקצוע אקדמי חובק אומנויות. שיכול להוות תשתית חינוכית לעשייה גם בתחומים אחרים שבעולם העשייה האומנותית.

בית הספר לאדריכלות צריך לעסוק בו זמנית בהוראה ומחקר, כאשר לימודי מקצוע התכנון צריכים להיתפס כמעבדת מחקר שבאמצעותה יילמדו מגוון המקצועות, ולשם תגיע תמיכה והזנה ממרב התחומים שניתן למצוא בסביבה החינוכית.

אין ספק כי המערכות האקדמאיות היחידות העומדות בקריטריונים ההכרחיים לצורך השגת יעדי השכלה לאדריכלות, הן המערכות האוניברסיטאיות והאקדמיה לאומנות ועיצוב – בצלאל. מערכות שגם אם ניתן לומר בוודאות כי לא נוצל גם בהם באופן מובנה הפוטנציאל האינטלקטואלי הקיים בהם ,למערך לימודי האדריכלות, יש אפשרות לקיימו.

המכללות שאף בדרכים שונות ומשונות מנסות באמצאות אוניברסיטאות בחו"ל, לתת הכשר ללימודי האדריכלות המתקיימות מטעמן בארץ, אין בהן את התשתית החינוכית הרחבה הנדרשת להכשרת האדריכל.

לא במגוון החוגים החסר והנדרש ללימוד, ולא בסגל ההוראה החסר כיום בארץ בכלל בתחום האדריכלות, סגל שאינו רק מהתחום היישומי, קרי אדריכלים אלא סגל העוסק בחקר האדריכלות.

להבדיל מלימודי המשפטים – ששם ההכשר לעיסוק במקצוע גם ללומדים במכללות ניתן בסופו של דבר על ידי איגוד עורכי הדין – במקצוע האדריכלות אכיפת החוק פרוצה, שכן נתח גדול מהבניה בארץ נעשית על ידי אותם בוגרי המכללות, שאינם כשרים למקצוע לא חוקית ולא מעשית, כאשר התכניות וההיתרים מוחתמים על ידי גורם הנדסי אחר.

והחמור מכל היא כמובן התוצאה. סביבה פיסית ברמה אדריכלית דלה נטולת כל איכות מקצועית נאותה.

מאחר ועל כישוריו הטבעיים של האדריכל איננו יכולים לשלוט, ונכון הדבר כי חוסר מקצועיות יכול לבוא גם מאנשים שלמדו בבתי ספר מכובדים, אוכל להתייחס למה שכן ניתן לעשות, ומה שנימצא בתחום אחריותם המלאה של נותני ההכשר למקצוע.

הגבלת המסגרת החינוכית לאדריכלות בתחום מוסדות אקדמאיים מתאימים בלבד, היא תנאי הכרחי ליצירת אדריכלים שחינוכם אכן יאפשר בנית סביבה שיש בה את אותם מטענים ומשמעות שהיו לנחלת האדריכלות הטובה והמקצועית על כל תקופותיה.

נילי פורטוגלי
אדריכלית ומרצה לאדריכלות
בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים, טכניון
www.niliportugali.com