תל אביב ותכנון מודרני
מבוא
בתל אביב, המתוכננת על פי משנות לא עיקביות, נוצרה ריקמה עירונית חיה ופעילה לאורך השנים. התיכנון העירוני, בעיקרו, התאפיין מחד בתכנית טובה וארוכת טווח (גדס), ומאידך בטעויות בולטות ומציקות.
למעשה, מאז סוף שנות ה־40 של המאה ה־20, לא עודכנה תוכנית תכנונית כוללת לעיר תל אביב, למעט תוכנית לב העיר, וכתוצאה מכך מתנהל התכנון בעיר בשני כיוונים עיקריים:
תכניות נקודתיות בהתאם ליזמות נקודתית מצד גורמים פרטיים וציבוריים שונים.
תכניות חד־ממדיות המתייחסות להיבט תכנוני מסוים, למשל הרחבת בניינים קיימים.
ובכל זאת, מה הופך את תל אביב למה שהיא? בפני אילו בעיות היא עומדת כיום? מה ניתן ללמוד מטעויות העבר? (תודה לאתר המעולה של עתא על צילומי האויר).
[תכנית גדס]
תכנית שאומצה, למרבה המזל, ברגע נכון ולא ברורות הסיבות או הנסיבות המדויקות, למעט העובדה שגדס הכין את תוכניתו כחלק ממאמצי שלטון המנדט הבריטי בארץ־ישראל להביא לפיתוח הארץ.
התכנית התבססה על רעיונות הנובעים מ"עיר גנים" נמוכת צפיפות, אך צפופה יחסית, וכללה ,למזלנו, הרבה שימושים מעורבים, דבר רחוק מ "עיר הגנים". זאת ועוד, התכנית חשבה על פתרונות תחבורתיים קודם זמנם, מתוך אינטואיציה.
המתכנן ערך ככרות וגינות, פנימיות ותוך שכונתיות, שאינן מאפשרות נגישות מהירה לתחבורה בין צירי האורך הארוכים.
המתכנן, אנטרופולוג במקצועו, לא כלל, אגב, בשיקוליו, את יפו.
רחוב גלעד
אין חיבור מהיר בין רח בן נון לרח אבן גבירול, במקום "ציר תנועה" קיבלו הדיירים רחוב.
רחוב יעל
אין חיבור בין רח דיזנגוף ורח שלמה המלך
כיכר מסריק
התנועה של רחוב קינג גורג הופכת לאיטית ונסבלת יותר. רחובות חד סטריים צרים מאפשרים חציה בטוחה. פרט מעניין: עד לכיכר כל המבנים מאופיינים בחזיתות מסחריות, אך בכיכר עצמה תוכננו חזיתות למגורים, הכוללות נסיגה מקו הרחוב וחצרות מוגבהות מעט.
כיכר היל
חיבור ירוק בין רח שמעון התרסי ליוחנן הורקנוס
רחוב חיסין, רח שפירא
[רחוב חיסין, רח שפירא]
איים של שקט בקרבת דיזנגוף וקינג גרג הסואנים
פקיעין וגריזים
תכנון הרחובות "מרכך" את התנועה בין זבוטינסקי לבזל
שדרות מוצקין
[שדרות מוצקין]
השטח הירוק נפרש לאורך השדרה, כך שהחזיתות הפונות מזרחה מורחקות מקו הרחוב. המעבר בין רח בן יהודה ודיזנגוף הופך לאיטי ו"לא משתלם" לנהג.
כיכר דיזנגוף
ככר דיזנגוף הלא מקורית, טעות שכולם מצטערים עליה. כמה קל לעשות טעות, לנצח פוליטית, לא להקשיב.
הערה שולית: הככר נבנתה ללא תכנית מחוזית מאושרת. ללא תכנית בנין עיר. מובן שזוהי עבירת בניה, עבירה פלילית, ללא אכיפה, בניגוד לחוק התכנון והבניה על פיו חייבת להיות גישה מרחוב, לכל חלקה.
אדריכלים וגם אגף הנדסה זילזלו בחוק, אותו הם אוכפים על האזרח.
זוהי דוגמא אופיינית לגריסה תל אביבית, נוסח שנות השבעים.
[כיכר דיזנגוף- מבט נוסטלגי]
יום אחד נזכה ונחזור למקור האותנטי: ככר נורמלית, ידידותית לסובביה, שממתנת תנועה.
[תל אביב – צילום אוויר]
תוצאת תכנית גדס: עיר בעלת מרקם מודרני ייחודי ומקורי. צפיפות אורבנית, שימוש מעורב, נגישות טובה, צירים ברורים, ככרות קטנים.
עיר ראויה לשימור.
[מפת העיר תל אביב]
מרקם מקורי, מבנה עירוני חזרתי מובהק ומובן. השכונות הנספחות מחזקות את הכלל: עיר ראויה לשימור, לא אוסף של שכונות. פלורנטין, יפו, נווה צדק, הכרם, יד אליהו, התקווה, עזרא, עבר הירקון, בולטות בשוני שלהן, על רקע העיר הלבנה, הצפונית, העברית הראשונה.
[רקמה אופיינית]
רקמה אופיינית לתל אביב: מגרשים קטנים וסבירים, מעונות עובדים עם חלל פנימי
[צילום אווירי- מעונות עובדים]
…וכך זה נראה מהאוויר
[דרום תל אביב]
חיבור דרומי לקוי: פלורנטין, נווה צדק, יפו, אינן מסוגלות להתפתח במצב הנתון ולתרום לרקמה.
[חיבור רקמות]
חיבור רקמות רופף: התפתחות לצפון – לא מטופלת. אין חיבור כלשהוא – לא בצירי רחוב ולא ברקמה המקומית, ולמעשה מדובר בעיר שכנה, בעלת קשר רופף. גם העיר רמת גן אינה מחוברת.
הגבולות של תל אביב הלבנה נותרים ברורים, ומוכתבים על ידי הרקמה ההיסטורית. שטח זה, ראוי לשימור אורבני, כולל הפסקת הבניה לגובה. עדיין לא גרוסה.
זוהי הרקמה האורבנית האחידה והרצופה היחידה בכל הארץ, ובעלת כח משיכה רב. השטח הוא 3-4 קמר, לערך 7% מן העיר.
[רקמה אורבנית, סופיה]
רקמה אורבנית מהי? – עשויה בדומה למבנה גבישי, תאים – תאים, המזינים זה את זה כאשר החיבורים ביניהם טובים ובריאים. זהו מבנה עירוני שהשתכלל משך ההיסטוריה, אך אינו נטול בעיות לטיפול.
הדוגמא לפנינו היא של העיר סופיה:
[לונדון]
הדוגמא הבאה היא של לונדון: רקמה לונדונית רגילה, ככרות מחוברים, רצף ברור וקריא, יכולת שינוי וספיגה.
[פאריס על פי קורבוזיה]
תמצית הבשורה המודרנית – מחנה צבאי מסודר. הבשורה על פי קורבוזיה – ניצחון הגורס את כל העולם, לטובת היזמים.
ההיפך מן התכנון המרקמי – ישנה רשת, חסרה הרקמה והחיבור.
[הסיטי בתל אביב]
תוצאה חלקית של הבשורה – ניצחון מיותר. הסיטי התל אביבי מיושן לפני שהושלם. תרומתו אפסית – דוגמא לגריסה.
[שכונות עבר הירקון]
תל אביב מעבר לירקון. הבשורה המודרנית – בשיא עוצמתה. חוסר בחיבורים ברורים.
[שכונות עבר הירקון]
צפון תל אביב מעבר לירקון – אין תכנון רקמתי. אין אפילו נסיון חיבור. רמת גן יותר מחוברת!
[נחל הירקון כגורם מפריד]
חיבורים לקוים לרקמה הקיימת: נחל הירקון הוא גורם מפריד בין חלקי העיר. צפון תל אביב חנוקה למעשה. התכניות החדשות אינן מנסות לחבר, זהו תכנון שכונתי ולא תכנון עירוני.
[עבר הירקון]
עבר הירקון – שכונה מנותקת לעשירים. אין תאום בין המרכיבים השונים: חלקות, הפקעות ציבוריות, שימושים עירוניים.
מחשבה שכונתית.
[רחוב בצפון תל אביב]
התוצאה – מבנה עירוני אנונימי – יכול להיות בכל מקום. נצחון הגריסה של חולשת האדריכלות המודרנית.
[מערב ראשון לציון]
המשך הגישה – רשל"צ מערב: הרחוב הוא הנפגע העיקרי
[מערב ראשון לציון]
ראשל"צ מערב: רחוב ללא רחוב
נחום כהן, אדריכל
www.savingcities.com
מדריכים נוספים
-
שילוב מאווררי תקרה בתכנון אדריכלי מודרני
-
בית חדש, עיצוב חדש: יצירת מרחב חדשני ומזמין
-
תקרה נמוכה: קומבינות במקום חזון
מקצוע האדריכלות סובל מדימוי נמוך בחברה של היום. עצוב לגלות שהמציאות חמורה אף יותר מהדימוי. מה קרה לחזון האדריכל כמוביל חברתי, ואיך הגיע לעיסוק בקומבינות של הוספת שטחים וסגירת מרפסות בניגוד לחוק?
-
צביעותם של האומנים והאדריכלים הפוסט- ציונים
מה מושך את אותם אנשי אקדמיה, אדריכלות ואומנות לכיוון הפרו פלשתיני? מתי בצע הכסף גובר ומתי נוח להאשים את הממסד? ומהי הדרך הנכונה להתפייסות?