מאמר על בטיחות: דלתות, מסדרונות, סורגים
- This topic is empty.
-
תגובות
-
מאמר על בטיחות: דלתות, מסדרונות, סורגים
שלום,
אני מצרף מאמר שנשלח אלינו ע"י ד"ר אברהם בן עזרא, יועץ בכיר לנושאי ליקויי בניה ותקנים. אני מקווה שתמצאו בו שימוש רב.
ארז מירב, עורך האתרבטיחות בתכנון ובבנייה
מאת: ד"ר אינג' אברהם בן עזרא
חלק חשוב מחקיקת המשנה בתכנון ובנייה, דן במישרין או בעקיפין בנושאי טיחות.
חלקים אחרים דנים בנושאי איכות מגורים ותנאי שימוש שאינם בהכרח קשורים לבטיחות, אף שתיתכן חפיפת-מה ביניהם, כגון – ההוראה לדרך מוצא ברוחב מינימאלי נדרש, יש בה גם היבט של בטיחות וגם היבט של נוחות.
בנוסף, אפשר לראות הקבלה מסוימת בין ההוראות השונות בנושאי תברואה [חלק א' לתוספת השנייה של תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970, הוראות למתקני תברואה תש"ל – 1970, ותקנים ישראליים רלבנטיים] לבין נושאי בטיחות, שכן במכלול ההוראות למתקני תברואה יש התייחסות למעברים ולשטחי גישה בטיחותיים ונוחים, כמו גם למניעת מפגעי תברואה, שהם לפעמים גם מפגעים בטיחותיים.
חובת תכנון על ידי מתכננים מורשים
יש לראות בתקנות התכנון והבנייה ובתקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות) הדנות בהתאמת מינויי מתכננים ומפקחים לסוג המבנה ולאופי הפעולה הנדרשת, כתקנות בטיחות לכל דבר ועניין.
להלן דוגמאות להמחשה:
א. חזקה על אדריכל רשוי ועל הנדסאי אדריכלות, כמו גם על מהנדס אזרחי העוסק בתכנון אדריכלי במסגרת המותרת לו, כי ידעו לתכנן מדרגות ומעקים כהלכה. ברור לחלוטין מהו הקשר של תכנון לקוי, בניגוד לדרישות התקנות, של מדרגות לבין הנושא הבטיחותי. כך גם לגבי מעקה. לפיכך, הדרישה כי ימונה לכל בניין איש מקצוע רשום/רשוי היא מטילה על המתכנן גם תכנון בטיחותי בהתאמה לתקנות ולתקנים.
ב. הנדסאי בניין או מהנדס אזרחי רשום רשאים להיות מתכנני שלד המבנה לגבי כל מבנה פשוט. לכל מבנה שאינו פשוט, צריך שיתמנה מהנדס אזרחי רשוי. זאת כדי להבטיח יציבות וחוזק המבנים ובטיחות המשתמשים בהם בהתאמה לייעודיהם.
מבנה חלונות בבניין
על פי תקנה 2.28 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970, התוספת השנייה, חלים כללים בטיחותיים לגבי חלונות בבניין. להלן מובאת התקנה בשלמותה:
א. חלונותיו של בניין מגורים ייבנו באופן המאפשר ניקויים מתוך הבניין ללא סיכון למנקה.
ב. בחלונותיו של בניין שאינו מיועד למגורים ואשר גובה ספיהם עולה על 2 מ' מעל פני הקרקע, יותקנו מעקים, עוגנים או אמצעים אחרים להבטחת המנקה מפני סכנת נפילה.
ג. מעקה חלון, עוגן או אמצעי בטיחות אחר כאמור יהיו בנויים לפי התקן, מחומרים בלתי מחלידים, ובלבד שלא ייבנו מברזל יציקה או נחושת.
ביצוע החלונות בניגוד לסעיף א' יוצר עילת תביעה בנזיקין בהיותו הפרת חובה חקוקה כפי שהדבר תואר בע"א 310/87 מיזן מרקו נגד דרוקר בע"מ, בית המשפט המחוזי חיפה, שופטים: נ' קליינברגר, ט' שטרסברג-כהן, ד' קציר, [מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" – ראה נספח (1)], כך שהדבר הוא גם מעניינם של האדריכלים, העלולים למצוא עצמם נתבעים בגין ליקוי שהוא אי התאמה לתקנה זו, ובגין מה שעלול להיגרם ממנו, גם כלפי צד ג'.
הדרישה לביצוע מעקי בטיחות ועוגנים מחומרים בלתי מחלידים – ברורה.
ההימנעות מלבצעם מברזל יציקה ומעופרת, נעוצה בתכונות חומרים אלו – ברזל היציקה פריך ואינו עומד בהולם, והעופרת חומר מסרטן ואינה קשיחה דיה למטרות אלו.
דלת ואמצעי נעילה
בתקנות 2.90 עד 2.92 לתקנות הנזכרות לעיל, מוגדרת דלת כדלת כניסה לדירת מגורים. בתקנות אלו מוגדרת דלת כדלת כניסה לדירת מגורים, ומכאן ברור כי התקנות חלות על דלתות כניסה [כאשר יש יותר מדלת אחת בדירה, הרי כל אחת מהן צריכות לעמוד בתנאים].
ראשית, הדרישה לגבי דלת [כניסה] היא שאם מדובר בדלת עץ, הרי עליה לעמוד בדרישות ת"י 23 כדלת משופרת, כהגדרתה שם.
אם הדלת היא מפלדה, הרי קיימות לגביה דרישות חוזק שונות, וביניהן: ציפויי לוחות פלדה משני הצדדים לכנף הדלת בעובי של 1.2 מ"מ לכל הפחות, חמש צלעות פנימיות (סמויות) לחיבורי הלוחות, מלבן הדלת יהא מפלדה בעובי מינימלי של 1.15 מ"מ, עיגון המלבן לקיר על ידי 5 מסמרי פלדה בקוטר 9 מ"מ לכל אחת מהמזוזות ולמשקוף.
בנוסף לדרישות הנ"ל, יש דרישות לנעילת הדלת באחת מהשיטות והרמות המפורטות בסעיף 2.92 לתקנות, או בשיטה שוות ערך באישור מכון התקנים – ואין הכוונה לאישור גורף אלא לאישור ספציפי, כי הרכבת הדלת באתר מהווה חלק בלתי נפרד מהמוצר המוגמר ואופן ההרכבה עלול להשפיע על ההתאמה לתקן; תו תקן הניתן בעקבות הבדיקה במפעל אינו מספיק במקרה זה, כי הוא אינו מבטיח התאמה תקנית נאותה באתר ועמידות המוצר המוגמר בדרישות התקנות והתקנים.
כדוגמא המלמדת על הכלל, ייאמר כי יש דרישה בתקנות שהדלת תכלול עוקצים למשקוף, למזוזות ולרצפה ב-4 כיוונים שונים. הדרישה ל- 4 כיוונים מכתיבה כי יהיו עוקצים לכיוון ימין, שמאל, למעלה, וכלפי הרצפה – למטה, לתוך בית-עוקץ מפלדה. חברות רבות נמנעות מלבצע את מנגנון הנעילה כיאות, ואפילו מצליחות לקבל תו תקן לכך, אלא שכנראה תו התקן הכללי לגבי הדלת אינו מתייחס למנגנון הנעילה, ובכל מקרה תו התקן אינו מבטל את אי ההתאמה לתקנות. ידוע כי מנגנון נעילה ל- 4 כיוונים [כולל מטה לכיוון הרצפה] הוא ייחודי ויותר יעיל מול כמה סוגים של פריצות לדירה.
להלן דברי השופט ר' סוקול בת"א 19918/99 אייל אברהם נגד סעמר בע"מ, בית משפט השלום חיפה בעניין זה:
"אין כל חולק כי דלת הכניסה מנוגדת לדרישת התוספת [התוספת השניה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970 – אב"ע], שכן חסר בה בריח [לכיוון הרצפה – אב"ע], אך המומחה מצא שאין בכך כל ליקוי שכן הדבר הוכח כבלתי יעיל. הערכת המומחה אינה מקובלת עליי, שהרי כפי שראינו נוהג של קבלנים עשוי להביא בסופו של דבר לשינוי הוראה בתוספת ואילו בעניין הנוכחי למרות הנוהג לא מצא המחוקק לשנות הוראותיו. אין כל סיבה שקבלן לא ימסור לדייר את שהתחייב לו ואת שנדרש הוא על פי חוק המכר. יתירה מזו, לא ברור לי מדוע הוספת בריח אינה יעילה ועל פי מה ומי הגיעו למסקנה שהדבר אינו יעיל".
את דברי בית המשפט יש להבין לאור העובדה שתקנות אלו הדנות במיגון, עברו שינויים רבים ושונים בשנים האחרונות, ואולם למרות השינויים התכופים והרבים – נותרה ההוראה לעיגון בארבעה כיוונים על מכונה, ולא בוטלה.
מיגון פתחי חלונות/סורגים
בתקנה 2.93 כתוב:
"במקרים שבהם מבקש בעל ההיתר להתקין סורגים לחלונות בבניין, הם יותקנו בהתאם לדרישות תקן ישראלי 1635: סורגים לפתחים בבניינים, כפי שיעודכן מזמן לזמן. באחד החלונות בכל אחת מהדירות בבניין יותקן סורג המיועד לפתח מילוט כמוגדר בתקן".
בתקן זה יש הוראות לתכנון סוגי הסורגים בהתאם למיקומם בבניין ולמרחקי גישה אל הפתחים מהקרקע ומהגג; סורג מיגון הוא סורג המורכב בפתחים בקומה העליונה ובקומה התחתונה, לפי ההגדרות הבאות:
קומה עליונה – קומה שהמשקופים של חלונותיה נמצאים במרחק עד 4 מ' בקו אנכי ממפלס הגג שניתן לעלות אליו דרך חדר מדרגות או דרך ארובת איוור.
קומה תחתונה – קומה שאדני חלונותיה נמצאים בגובה שאינו גדול מ- 4 מ' מפני הקרקע הסמוכה לקיר החלון או מפני מפלס הכניסה הקובעת לבניין.
הוראות אלו כוללות מידות מרכיבי הסורג, מרווחים, עיגון ועוד. אין לתכנן סורגים במנותק מתקן זה.
יודגש כי בתקן זה נאמר שהוא מיועד להוות הגנה גם נגד פריצה וגם למניעת נפילה.
לגבי סורג רגיל, המרווחים בין הרכיבים יהיו עד 10 ס"מ אך לא קטנים מ- 3 ס"מ. יובהר כי גם מרווחים מעל 10 ס"מ וגם מרווחים מתחת 3 ס"מ בין מוטות הסורג יוצרים סיכון – אחד בגלל אפשרות פריצה ושני בגלל היתפסות האצבעות וכף היד בסורג.
לגבי סורג מיגון, יהיו מוטות שתי וערב כאשר בכיוון אחד יהיו המרווחים כאמור עד 10 ס"מ ובכיוון השני אפשר שיהיו מרווחים עד 30 ס"מ. בנוסף יש הוראות לגבי אמצעי הנעילה לסורגים נפתחים.
דרכי יציאה מבניין
יש חשיבות מטעמי בטיחות ברורים לרוחב היציאה מבניין, והרוחב הנדרש צריך להיות תלוי בסוג הבניין ובייעודו, על מנת לאפשר דרכי מילוט בטיחותיים בשעת סכנה.
בעניין זה יש למחות על צמצום בפועל, באמצעות נעילה קבועה, של דרכי יציאה מבניין במבנים ציבוריים במטרה לחסוך בשומרים – צמצום זה גורע מרמת הבטיחות, ומרוקן מתוכן את התקנות בעניין הנדון.
סימן ב' בתקנות [התוספת השנייה בה מדובר] דן בנושא זה, וכולל את התקנות 3.01 ואילך.
לפי תקנה 3.05 לא יפחת רוחב יציאה מדירה מ- 90 ס"מ, וכבר נפסק כי דרישה זו חלה על כל אחת מהיציאות מהדירה [כאשר יש כמה יציאות מדירה אחת].
בתקנה 3.09 נקבע כי כאשר בבניין או בחלק ממנו ששטחו מעל 100 מ"ר, או שהוא מכיל מעל 60 איש, או שהוא מיועד לאחסנת חומרים מסוכנים [או לייצורם או לשימוש בהם] – יהיו לכל הפחות שני דרכי יציאה.
לגבי סוגי המבנים השונים, מובאת בתקנות שיטת חישוב לרוחב מינימאלי של דרכי היציאה, כדלקמן:
הגדרת מקדם התפוסה: מקדם התפוסה של חלק מבניין הוא המספר הכי גדול של בני אדם שמותר להכיל באותו חלק בניין, והוא לא יעלה על שטח אותו חלק בניין במ"א לחלק לשטח המינימאלי לנפש לפי הטבלה הבאה:
טבלה ראשונה – לגבי בניינים בעלי תפוסה לא גבוהה:
השטח המינימלי לנפש במ"ר
השימוש
10
אולם כדורת, ביליאורד ומשחקים אחרים
2.2
כיתת לימוד, אולם קריאה וכתיבה
5
בית מלאכה
10
חדר או חדר שינה שאינו בבניין דירות
5
אולם מיטות
3
חנות בקומת קרקע או במרתף
6
חנות בקומה אחרת
10
משרד
30
מחסן
טבלה שנייה – לגבי בניינים בעלי תפוסה גבוהה:שטח מינימלי לנפש במ"ר
השימוש
0.75
אולם אסיפות עם מקומות ישיבה קבועים
1
אולם אסיפות אחר
1.6
אולם כניסה לבניין המשמש מקום התקהלות ציבורית
0.75
איצטדיון
0.5
מקלט
לגבי בניינים עם תפוסה גבוהה, אשר דרכי המוצא הבטוח שלהם לא כוללים מדרגות וכבשים, יהיה הרוחב הנדרש לדרכי היציאה שווה למכפלת 0.55 מ' במקדם התפוסה חלקי 60, ולגבי בניינים שדרך המוצא שלהם כוללת כבשים ו/או מדרגות, יהא רוחב דרכי הגישה מכפלת 0.55 מ' במקדם התפוסה חלקי 90.
לגבי בניין או חלק ממנו בעל מקדם תפוסה לא גבוה, יהיה רוחב דרכי היציאה מכפלת 0.55 במקדם התפוסה מחולק ל- פ כאשר פ הוא לא יהיה גדול מ- 0.7 כפול מקדם התפוסה, ולפי זה יוצא כי לגבי בניינים בעלי תפוסה נמוכה [לא גבוהה] תמיד יתקיים ערך מינימלי לרוחב דרך היציאה והוא – x1:0.7=0.8 0.55
לאמור לכל הפחות 0.8 מ'.
יוצא כי עיקר החישוב הנדרש בתכנון הוא לגבי מבנים בעלי תפוסה גבוהה ולהלן דוגמת חישוב:
אולם אסיפות עם מקומות קבועים ששטחו 300 מ"ר:
שטח מינימלי לנפש במ"ר לפי הטבלה = 0.75
מקדם התפוסה יהיה: 300:0.75=400
בהנחה שהיציאה מהבניין אינה דרך מדרגות וכבשים, יהיה רוחב היציאה כלהלן:
x400_60=3,7m0.55
לאמור, מהבחינה התכנונית מכיוון שמדובר במבנה ששטחו מעל 100 מ"ר הרי יהא דרוש בו 2 דרכי יציאה ורוחבן הכולל יהיה לכל הפחות 3.7 מ'.נכתב ע"י ד"ר אינג' אברהם בן עזרא
16/11/2007
ארז מירב
יועץ מומחה בתחום התכנון והרישוי,
הכנת חוות דעת לבימ"ש ויעוץ אדריכלי כללי
erezmeirav1@gmail.com
erez-meirav.comRe: מאמר על בטיחות: דלתות, מסדרונות, סורגים
אני מבקש לדעת אם יש שינוי בתפוסת קהל לאור התקנות החדשות? ואיך נעשה החישוב לקביעת רוחב הפתחים וכמות הפתחים בעקבות התקנות החדשות?