בניית השלד מתבצעת בארץ בשתי שיטות עיקריות: בניה קונבנציונלית ובניה מפלדה. (על בניה ירוקה ראה מאמרים נפרדים)

• הבניה הקונבנציונלית המוכרת מאופיינת בהקמת יסודות, רצפות בטון התלויות על קורות, וקירות העשויים בלוקים. זוהי השיטה הנפוצה באזורנו, הן בשל המרכיב הנמוך יחסית בעלויות חומרי הבניה (החול והמלט), והן בשל כוח העבודה הזול, המיומן בטיפול בחומרים אלה. ניתן לשלב בבניה כזו קירות גבס במקומות בהם דרושה גמישות אדריכלית.
• בניית שלד פלדה מחייבת ביסוס רגיל והקמת רצפת בטון. לאחר מכן יוקם שלד הפלדה. התקרות הבאות יוכנו מקורות פלדה הכוללות ציפוי עליון של בטון. בשלב הבא יצופה המבנה מבחוץ ברשתות טיח, או אבן. חומר מבודד יפריד בין הטיח החיצוני ללוחות הגבס הפנימיים. יתר הגימורים דומים לאלה של הבניה הרגילה. ישנן כיום מספר חברות העוסקות בתחום. חברות אלו מציעות, לרוב, בנייה בשיטת "עד מפתח".

לבניית מבנה מפלדה, בהשוואה לשיטה הקונבנציונלית, יתרונות וחסרונות. היתרונות מתבטאים במהירות הבניה, ביתר הגמישות המתקבלת בעיצוב הפנים, בנוחות השחלת התשתיות וברווח של שטח בתוך הבית בזכות קירות חיצוניים בעובי 15 ס"מ בלבד, לעומת 22 ס"מ בבניה רגילה.

החסרונות יתבטאו בערך מכירה עתידי נמוך עקב שמרנותו של השוק: המבנה פשוט לא נותן תחושה "מוצקה" בשל עובי הקירות ובשל השימוש בציפוי גבס. אמינותה של השיטה "קפצה מדרגה" בשנים האחרונות אך עדיין נדמה שקשה לה להידמות לזו של הבניה הרגילה. השיטות דומות באופן הבידוד התרמי, האקוסטי ובחישוב העלויות.

קבלן האינסטלציה יעבוד ע"פ תכניות שיספק לו היועץ הסניטרי. במידה ולא מונה כזה יש לדאוג לקבלן בעל מוניטין. על קבלן זה להיות מעורב בבניה כבר בעת יציקות השלד: הוא יכניס למקומות הדרושים את צינורות הביוב ואת צינורות ניקוז הגשם מהגגות (צמ"גים). הקבלן ילווה את המבנה עד להתקנת הכלים הסניטריים (אותם בוחר וקונה היזם). להלן הדגשים הנחוצים לעבודתו:

• רצוי לבקש צנרת מים מסוג רב שכבתי (כגון "sp" המיוצר ע"י "מצרפלס", או MULTYGOL/ מולטיגול המיוצר ע"י "גולן"). זוהי צנרת גמישה העשויה שלושה רבדים: את צינור האלומיניום החזק והגמיש, עוטפות 2 שכבות של חומר פלסטי מרוכב. השכבה הפנימית מונעת הצטברות אבנית, עמידה בקורוזיה, בעלת משקל נמוך ומבטיחה זרימה בחיכוך מינימלי.
• שכבת המגן החיצונית משמשת להגנה על האלומיניום. לפי ת"י 2242 חלק 2 (הוראות התקנה לצנרת רב שכבתית) אין חובה להכניס את הצינורות לשרוול או צינור מתעל, אבל יש חובה לבודד את כל קווי המים החמים במבנה. הצינור לא אמור להיות עמיד בתקני אש.
• בכל אופן, כדאי לשקול להשחיל את הצנרת ב שרוול עד למרכזיה, כך שבמקרה של פציעת הצינור ההחלפה תתבצע בשליפה קלה ("פקסגול" שם המותג ב- "גולן").
• יש לדרוש צנרת עם תו תקן.
• יש לדרוש עטיפת צנרת המים החמים בחומר מבודד.
• יש לוודא הכנה למדיח כלים, למכונת כביסה, הכנת צנרת לפליטת אוויר ממייבש הכביסה, הכנות למטבחונים עתידיים והכנות ניקוז למזגנים.
• כדאי להתקין ניאגרה נסתרת לאסלות (או לפחות לזו שבשירותי האורחים). בשנים האחרונות הן זכו למנגנונים אמינים והמראה הנקי שווה את הכסף.
• יש לדרוש צנרת ביוב מסוג גיבירט. בניגוד לצנרת הפלסטיק הנפוצה- בצנרת זו יש אחוז מסוים של גומי המקנה לה גמישות ועמידות בלחצי כיפוף.
• יש לדאוג להתקנת מסנן בפתחם של קולטני הגשם, וצינורות אוורור לקולטני השפכין.
• מוצא הצמג"ים יהיה 40 ס"מ מעל פני הקרקע העתידיים. שרברבים רבים מתקינים את המוצא, מטעמי נוחות, מעל ליציקת ה- 0.00. זו טעות היות ולפעמים פני הגינון הצפוי נמוכים הרבה יותר מכך. התוצאה: במקום קיר נקי מקבלים פתח של צינור הגבוה בהרבה מפני הגינון.
• במרתף יש לחשוב מראש על מיקום משאבת ביוב חשמלית.
• דוד המים בחלל הרעפים יקבל אגן לניקוז דליפה.
• כל חומרי השרברבות והניקוז יעמדו בתקן הישראלי (1205).

ההתקשרות עם בעלי המקצוע השונים בשלב הגמר תהיה כך שהחומר "השחור"- חול, טיט, מלט וכד כלול בהצעת המחיר ואילו את החומר "הלבן" (לדוגמה: אריחי הריצוף, או טיח מגוון) מביא היזם. כך נשארת בידי היזם הגמישות הרצויה בבחירת החומרים.

גם בהתקשרויות אלו, חשוב לקבל המלצות ולערוך חוזה שיפרט לוחות זמנים ותנאי תשלום. יש להשאיר סכום גדול ככל האפשר לגמר העבודה, באישורו של מפקח הבניה.

ביצוע הריצוף, הקרמיקה, האבן, הגבס והצבע מרוכז בד"כ ע"י קבלן אחד. מדובר בהיקף עבודה רב אשר איכות ביצועו תשפיע מאוד על חזותו של המבנה. מדובר גם בהוצאה משמעותית של ממון, לכן יש לנהוג משנה זהירות בבחירת הקבלן המתאים. להלן נקודות להתייחסות מיוחדת, ע"פ שלבי העבודה:

• קודם למריחת הטיח- בכל נק החיבור בין בלוקים לאלמנטים יצוקים (אופקיים ואנכיים) תותקן רשת טיח מיוחדת למניעת סדקים.
• לאחר התקנת הרשתות יתבצע הטיח הגס ה שחור. את החומר מספק הקבלן.
• בעת התקנת ספי החלונות והמעקות יש לדאוג שספים אלו מותקנים בזוית מזערית לצורך ניקוז הגשם לכיוון הרצוי. יש לחרוץ אף מים בחלקו התחתון הבולט של הסף, אשר תפקידו למנוע נזילת מים ע"ג הטיח. אם נתקלתם בעבר בכתמים שחורים בטיח המצוי מתחת לספי חלונות- הסיבה היא העדרו של אף מים.
• לפני סיום הטיח יש להתקין משקופים עיוורים לדלתות ולחלונות. תפקידם- לאפשר התקנה מדוייקת של מסגרות האלומיניום והעץ.
• קיימים מגוון סוגי גימור לטיח הצבעוני. יש להתייעץ עם האדריכל בבחירת הגוון והטקסטורה הסופיים. הקבלן ידאג לעריכת טסט על אחד מקירות המבנה, ע"מ לאבחן כיצד מתקבלים הגוונים בפועל, ורק לאחר מכן תתבצע ההזמנה. את החומר עצמו על היזם לספק. חשוב שהקבלן יהיה בעל ניסיון רב ע"מ לערוך הזמנה מדויקת.
• רצוי לא להשתמש בחול לצורך המילוי מתחת לריצוף אלא בגרגרי אבן "סומסומית" קטנטנים. הסיבה: אם, כתוצאה מאיטום לקוי, חודרים מים אל מתחת לריצוף, למצע המכיל חול תהיה נטייה לאגירת הלחות לטווח ארוך. התוצאה תהיה עליית הרטיבות לטיח שמעל לפנלים, קילופים וריח טחב חריף.

הבטון המוחלק הולך ותופס מקום של כבוד בפנים הבית, על חשבונו של הריצוף המסורתי. יתרונו במהירות ביצועו, במחירו היחסי ובמראהו הנקי.
האפקט המתקבל הוא של משטח מעוצב ומיוחד. חובבי העיצוב התעשייתי יסתפקו באפור הטבעי. לעומת זאת, ניתן גם לגוון בצבעים יפהפיים, ולבצע צריבה המקנה לבטון טקסטורה מאוד מיוחדת ומרשימה.

הצריבה מתבצעת באמצעות החדרת מלחי מתכת המעורבים בתמיסת חומצה, תוך יצירת ריאקציה כימית עם רכיב הקלציום. מתקבלת צריבה אשר הופכת לחלק אינטגרלי מהבטון.
כדאי לקחת בחשבון שכחלק מהמראה הטבעי של הבטון נוצרים לפעמים סדקים קלים בחלקו העליון של המשטח.

• אם הוחלט על התקנת רצפת פרקט- יש לבצע ריצוף סוג ב המונמך ע"פ עובי הפרקט כך שניתן לפלס אותו עם יתר הריצוף בבית.
• יש לבצע סף שיש מוגבה בכל מקום בו יש מעקה קל. סף זה ימנע ממי שטיפה להישפך ע"ג הטיח.
• לפני צביעת הקירות יש להשתמש בפריימר. בצביעה עצמה ייעשה שימוש בצבע דוגמת סופרקריל של טמבור או ש"ע- בשתי שכבות. גם כאן- יש לעשות טסט בנוכחות מעצב הפנים/ אדריכל לפני ההזמנה. לאחר הצביעה ניתן להתקין את האביזרים השונים בבית.

בשבילים או במשטח המרפסת ניתן להשתמש בבטון מוטבע במקום באבן או בקרמיקה המסורתיים. למעשה זהו משטח בטון עם גוון וטקסטורה של אבן בעל מראה נעים למדי. (דוגמא באדיבות אבנגן)

האפקט מושג באמצעות החדרת פיגמנטים לשכבה העליונה של הבטון והטבעתו ע"י תבניות ייעודיות. לאחר ציפויו בסילר משטח זה אינו סופג כתמים ולכלוך כמו אבן אמיתית. אם נשווה את עלותו אל מול יציקת משטח בטון רגיל אשר עליו ריצוף אבן סטנדרטי (ונכלול גם את עלות העבודה עצמה), הרי שהבטון המוטבע זול ,עמיד ומהיר יותר לביצוע. ניתן, בנוסף, לשלב בתוך היציקה חומרים אחרים כגון אדני רכבת, אבן, קרמיקה וכו.