אם עד עתה התאגיד עצמו היה חשוף לתביעה והיתה קיימת גמישות לגבי "הרמת מסך" כנגד מנהלים, כיום החוק מחייב את בתי המשפט להרשיע גם מנהלים ונושאי משרה בכירים כאחראים לבניה לא חוקית. אם תתקבל הרשעה, מדובר בעבירה פלילית אשר בצידה חובת קנס.

ככל שיחליט בית המשפט, ע"פ חומרת העבירה או תוצאותיה (בעיקר במקרה אסון), לא מן הנמנע כי יוטל גם עונש מאסר. יש לזכור שהאחריות בפלילים על פי חוק התכנון והבניה הינה "אחריות קפידה" ומשכך לא נדרש להוכיח כוונה לעבור עבירה.

מה היא חובתו של נושא משרה?

נתחיל בציטוט מסעיף 254 לחוק:

"נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין". השימוש במונח "כל שניתן" מבדיל ומחמיר מהדרישה עד היום להוכיח כי נושא המשרה "נקט בכל האמצעים הסבירים" להבטחת שמירת הוראות החוק. במילים אחרות החוק מטיל על נושא המשרה את נטל ההוכחה כי פעל באופן מעשי כדי למנוע את העבירה.

החוק ממשיך ומפרט מי הוא "נושא משרה": מנהל פעיל בתאגיד או שותף. החוק מסייג וקובע כי "שותף מוגבל" או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה- לא יעמדו לדין.

לצורך העניין, ניתן להניח כי מנכ"ל, או מנהל תשתיות בתאגיד או אגודה שנתנו הוראה לחריגת בניה, או שלא פעלו לפקח ולמנוע חריגה שכזו, עלולים למצוא את עצמם מורשעים בפלילים. גם אם נעשה ביטוח דירקטורים לעניין הקנס, ההרשעה הפלילית תהיה תלויה ועומדת כנגדם לכל חייהם.

כמו כן יש להדגיש כי התיקון החדש לחוק אינו מאפשר הרבה גמישות לבית המשפט אשר מחוייב כסטנדרט להטיל שנתיים מאסר על האדם שביצע את העבירה בפועל.

מה נחשב כעבירת בניה?

החוק מפרט מה נחשב כ"עבירת בניה" ומגדיר אותה כ "עבודה אסורה":

• בנייה או עבודה הטעונה היתר שנעשתה בלא היתר או בניגוד לתנאי היתר. כלומר- כל מצב בו נעשתה בניה שלא בהיתר – לרבות עבודות עפר ופיתוח, הקמת סככות, מתקנים טכניים, מחסנים, וכל עבודה אחרת הדורשת היתר בניה. החוק מחמיר את הענישה על בניה בשטח חקלאי, שצ"פ או שמורת טבע.

• אם התקבל היתר, אבל בפועל הבניה מתבצעת בסטייה ממנו.

מה קורה בקיבוץ מתחדש?

בקיבוצים אשר עברו שיוך דירות מן הסתם מנהלי הישוב אינם אחראים על עבירות שבוצעו בקניין הפרטי של החברים, אך בקיבוצים שטרם עברו שיוך, האגודה היא עדיין הבעלים של המקרקעין וכל עבירה בו תיזקף לחובתם.

ייתכן מצב משפטי מיוחד לקיבוצים שבחרו לשייך דירות במסלול חלופת האגודה – החלטה 1380- כאן בעצם הקיבוץ רכש את המקרקעין מרמ"י, וביצע חוזי שיוך פנימיים. משכך, הבעלים מבחינת המוסדות הסטאטוטוריים נחשב עדיין האגש"ח, ועל כן ישנו סיכון שבעת עבירה שמבצע חבר קיבוץ בביתו, מי שישא באחריות יהיה החבר, אבל גם מנהלי האגש"ח שלא פיקחו על המקרקעין שברשותם. למיטב ידיעתי המצב המורכב הזה טרם הובא לידי הכרעה משפטית, אבל אני מניח שזה יגיע בשלב כלשהו.

מדוע כדאי להתחיל לחשוש?

לא ניתן יותר לסמוך על "יחסים טובים עם הועדה" או על הזנחתו הידועה של תחום הפיקוח בועדות לתכנון ובניה. ע"פ החוק, תוך שנה וחצי מיום תחולת החוק (כלומר עד אוקטובר 2018) על הועדה המקומית להשלים סקר בכל הישובים שתחת פיקוחה, כלומר לעבור בית בית, מתקן מתקן ולבדוק אם קיימות בו חריגות בניה ע"פ ההיתרים שנמצאים ברשותם.

מנקודה זו בה הועדה "תיישר קו"- חובה עליה להעביר כל שלושה חודשים דיווח ליחידה הארצית לאכיפה בדבר פעולות אכיפה וסיורים שהיא מבצעת. אם היחידה הארצית מגיעה למסקנה שהועדה לא מתפקדת בעניין זה, היא רשאית להיכנס בנעליה. אני מניח ששום מהנדס ועדה או יו"ר היה רוצה שזה יקרה בזמן שהוא בתפקיד, ולכן צפו החמרה מהותית בשיטת הפיקוח, תכיפותה ותקיפותה.

אז מה עושים?

• בתאגידים או אגודות- יש למנות בעל תפקיד אשר יסייר, יפקח ובמידת הצורך ידווח לועדה המקומית על כל חריגת בניה בנכסים בתוך המקרקעין השייך לתאגיד.

• יש להסדיר עבירות קיימות ולהקפיד על קוצו של יוד בבניה חדשה. בעיקר יש להקפיד על בניה אסורה בשטחים חקלאיים, שצ"פים ושמורות טבע- שם הענישה מחמירה אף יותר.

• ישנם אלמנטים בודדים אשר לא דורשים היתר בניה- ראו פירוט שלהם ברפורמת הפרגולות.

ארז מירב
עורך "אדריכלות ובניה בישראל"
יועץ לנושאי אדריכלות, תכנון ובניה
בעל הסטודיו "אדריכלות אחרת"