בוסטון- אדריכלות של עיר עם מסורת ועתיד
מבוא
בוסטון הנה אחת הערים העיקריות בארצות הברית, וניתן לומר שניתוח ארכיטקטוני של עברה, כמוהו כניתוח של מורשת אמריקאית מרכזית, על כל רבדיה ההיסטוריים השונים.
הדבר נובע הן ממיקומה הגיאוגרפי, בניו-אינגלנד, סמוך לחופה המזרחי של ארצות הברית, והן מהיותה מרכז כלכלי-תרבותי של האזור כולו. בוסטון היא בירתה של מדינת מסצוסטס והעיר הגדולה ביותר בה.
השפעה רבה על כלכלת העיר, מעמדה ותרבותה מעניקות לה מספר אוניברסיטאות גדולות וידועות: אוניברסיטת הרוורד נמצאת מעברו השני של נהר צארלס בקיימברידג. בית הספר לעסקים של הרוורד ובית הספר לרפואה של הרוורד נמצאים בתחום העיר בוסטון עצמה. המכון לטכנולוגיה של מסצוסטס (ה-MIT) היה ממוקם בעת הקמתו בתוך העיר בוסטון, ועבר בשנת 1916 לקיימברידג. מעמדה זה, הקנה לה את התואר "אתונה של אמריקה" (Athens of America).
העיר, המתפרסת ע"פ 125.4 קמ"ר בנויה ברובה על שטחים אשר יובשו מהים, כאשר לחומר המילוי השתמשו באדמות מהגבעות של בוסטון. רק "גבעת ביקון" נותרה בשלמותה ולא השתמשו בה לצורך ייבוש שטחי ים.
סיור מקיף שערכתי בבוסטון, גילה לי עיר שמציעה אופי שונה בכל אחת משכונותיה: אזור בק ביי הינו אחת השכונות העשירות בארצות הברית ואילו באיזור רוקסבורי ודורצסטר מתגוררים בעיקר שחורים והיספנים. אזור אלסטון הינו אזור סטודנטיאלי ברובו, ובו מתגוררים תלמידי אוניברסיטת בוסטון הסמוכה ואילו הצד הדרומי של העיר (אזור סאות אנד) הינו מרכזה של הקהילה הניו אייגית ומאכלס בין השאר את הקהילה ההומוסקסואלית בעיר. (צילום: חדש מול ישן. מקור:Ingfbruno ויקימדיה)
בשנת 2008 התגוררו בעיר כ-620,000 תושבים, ובמטרופולין בוסטון-קמברידג-קווינסי הסובב את העיר (המטרופולין ה-11 ברשימת המטרופולינים הגדולים בארצות הברית) מתגוררים כ-4.5 מיליון תושבים. תושבי בוסטון מכונים "בוסטוניאנים" (Bostonians).
האקלים בבוסטון, כמו בכל ניו אינגלנד משתנה מקיצוניות לקיצוניות. הקיץ חם ולח מאד, והחורף קר ומושלג. החודש החם בשנה הוא אוגוסט – הטמפרטורה בין 18 ל- 29 מעלות. החודש הקר בשנה הוא ינואר – עם טמפרטורות בין (6-) ל- 2 מעלות.
העיר בוסטון נוסדה ב-17 בספטמבר 1630 על ידי מתיישבים פוריטנים שהגיעו מאנגליה. בין השנים 1630 – 1890 שילשה העיר את שיטחה – בעיקר באמצעות ייבוש ביצות ואזורי ים רדודים שהיו סביב העיר. ייבוש זה התבצע על ידי שיטוח גבעות העיר ושימוש באדמה לצורך מילוי המפרצים. מפעל היבוש הגדול ביותר החל בשנת 1807 במסגרתו נעשה שימוש בחלק העליון של גיבעת ביקון למלאות את אגם מיל. כיום אזור זה משמש את כיכר היימארקט שבעיר.
על ראש מה שנותר מגבעת ביקון ממוקם כיום בניין מדינת מסצוסטס. על אזורים שיובשו ממוקמים מרבית אזורי סאות אנד, הווסט אנד, הרובע הפיננסי של בוסטון, ואזור הצינהטאון של בוסטון. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 יובשו כ-2.4 קמ"ר משטחי הנהר צארלס (בין היתר, תוך שימוש בהריסות הבתים מהשריפה הגדולה, אשר התרחשה בשנת 1872 בה נשרפו כ- 260,000 מ"ר של העיר – מעל 776 בניינים ורובו של הרובע הכלכלי נהרסו.
(צילום: מראה לכיוון המפרץ, 1858 מקור: ויקימדיה)
נהוג לחלק את הארכיטקטורה בבוסטון למספר תקופות: התקופה הקולוניאלית/ גיאורגיאנית, הפדראלית, הויקטוריאנית והעכשיות.
Old State House
כאשר נבנה ב 1713 ע"י האדריכל Isaiah Rogers, היה המבנה מקום משכנה של מועצת המחוקקים המקומית. זהו המבנה הציבורי הישן ביותר אשר שרד לאורך השנים. בתקופה מסויימת, 1841-1881 היו למבנה שימושים מסחריים ומאוחר יותר הושב לו אופיו הציבורי. בשנת 1991 שוקם בית הלבנים הישן וכיום הוא מופעל כמוזיאון היסטורי.
(צילום: מבט לחזית Ingfbruno, ויקימדיה)
Kings Chapel
המבנה, שהוקם ב1749, שימש כמשכנה של הכנסיה האנגליקנית בניו-
אינגלנד. שמו ניתן לו ע"ש המלך האנגלי גימס השני. מדהים לדעת שהמבנה המקורי נבנה כבר ב 1688, היה מעץ והמבנה הנוכחי נבנה סביב המבנה הקיים, בלי להרוס אותו וע"מ לא להפריע לשגרת ההתכנסות והתפילה. לאחר סיום הבניה, פורק מבנה העץ הפנימי ושאריותיו הוצאו מהחלונות של הכנסיה החדשה.
זהו לא סוף הסיפור: העץ שפורק נשלח לנובה סקוטיה ושימש לבניית כנסיה חדשה שם: St. Johns Anglican Church. בשנת 2001 נשרפה הכנסיה אך שופצה בהמשך.
(צילום: מהמאה ה-19, Joseph L. Bates)
אגב, לקפלה של המלך היה אמור להתווסף צריח משוכלל, אשר הושמט בשל קשיי מימון. בהיעדר צריח מפואר,התכונה הבולטת ביותר במבנה היא שורת העמודים הכבירה.
הקפלה של המלך הייתה מבנה הגרניט הראשון של בוסטון ונבנתה ממשטחי גרניט. בזמנו, טכניקת שבירת משטחי הגרניט העצומים היתה ע"י חימומו, ושבירתו לחתיכות על ידי הטלת כדורי תותח על המשטח.
למרות מראה מרהיב מבפנים, העיר שגדלה מסביב סביב גורמת לו להיראות כלוא מעט בין הרחובות הגבוהים.
(צילום: מבט עכשווי Chensiyuan, ויקימדיה)
Massachusetts State House
בית המדינה מסצוסטס, הידוע גם כבית המחוקקים ממוקם בשכונת ביקון היל בבוסטון. מראש גבעה זו גילחו עפר רב לשם יבוש שטחי בניה במפרץ. על אותה גבעה ניתן למצוא גם את בניין בתי המשפט הכללי של מסצוסטס והמשרדים של מושל מסצוסטס.
הבניין ממוקם על 6.7 דונם ( 27,000 מ"ר) של אדמה. הוא נבנה על קרקע בבעלותו של גון הנקוק, המושל הנבחר הראשון של מדינת מסצוסטס.
לפני שבית המדינה הנוכחי הושלם בשנת 1798, בית הממשל של מסצוסטס היה מדינת הבית הישן ברחוב בית המשפט. לעיצוב הבניין, נשכר האדריכל צארלס בולפליק אשר עיצב את המבנה בהשראת שני בניינים לונדונים : בית סומרסט של ויליאם ציימברס, והפנתיאון של גיימס וויאט.
התרחבות גדולה של הבניין המקורי הושלמה בשנת 1895.
כיפת העץ המקורית, שדלפה, כוסתה בנחושת בשנת 1802 על ידי חברתו של פול רוויר. (פול רוויר היה האמריקאי הראשון שהצליח להפוך בהצלחה נחושת ללוחות באופן מסחרי). (צילום: 1862 הכיפה האפורה, מקור- ויקימדיה)
הכיפה הייתה ראשונה צבועה באפור ולאחר מכן צהוב בהיר, ולבסוף בזהב בשנת 1874. במהלך מלחמת העולם השנייה, הכיפה נצבעה שוב, הפעם שחור, בכדי למנוע את השתקפות ולהגן על העיר ממפציצים. בשנת 1997, בהשקעה של יותר מ 300,000 $ ,הכיפה שוב הוזהבה והפעם בזהב 23k .
(צילום: הכיפה המוזהבת בימינו. מקור: John Stephen Dwyer, ויקימדיה)
בניין הספריה הציבורית
הבניין תוכנן בשנים ע"י Charles McKim of McKim, Meade & White בשנים 1887-1895. מדובר במבנה שהוא אייקון תרבותי ומוגדר ע"י המומחים כאחד מהמבנים המוקדמים היפים ביותר בבוסטון. האדריכל McKim הלך בעקבות מורו ורבו H.H. Richardson בשימוש באלמנטים קלאסיים ובהשפעות רבות ושונות בעיצוב. שניהם אגב למדו בהרווארד והשלימו את לימודיהם בפאריס.
(צילום: Daniel Schwen, ויקימדיה)
הבניין עשוי במקצב אחיד, עם חלקים ברורים וקשר ברור לקרקע. McKim היה ידוע בנטייתו אחר אבן רחבה ומבוססת, ונהג לבחור אישית את החומרים מהם נבנה 
המבנה. נעשה שימוש ב 400 טונות של שיש "סיינה" מלוטש אשר קיבל פיגמנטציה כהה יותר עת הוכנס לבניין.
(צילום: Brian Johnson, ויקימדיה)
International Trust Company Building
המבנה תוכנן בשנת 1893 ע"י וויליאם פרסטון, והוגדל בשנת 1906. המבנה בולט כיו
ם על רקע בנייני הזכוכית והמתכת העכשויים, ומזכיר לנו כיצד נראה בניין משרדים שעושה שימוש במרכיבי עיצוב קלאסיים. יחד עם זאת, הוא גם מראה היטה את המגבלות של העיצוב הקלאסי.
למעט השימוש הקלאסי בקשתות וקרניזים המבנה עושה שימוש גם בקונסטרוקציה קלאסית: בסיס איתן וברור וחלקים תיכונים ועליונים מעוצבים היטב ובעלי פרופורציות נעימות. הקומות השלישית, השביעית והשמינית עושות שימוש בסדרה של חלונות קשתיים. הדבר עוזר לאפיין ולהבדיל את המרכז הויזואלי של המבנה- קומות ארבע עד שש.
(צילום: Pmcyclist, ויקימדיה)
Boston City Hall
מבנה עיריית בוסטון תוכנן ע"י האדריכלים Gehardt Kallmann, Noel McKinnell and Edward Knowles (שלושתם פרופסורים מאוניברסיטת קולומביה) ונבנה בשנים 1961-1968.
הבניין בן תשע הקומות, בעל העיצוב הברוטליסטי וההדגשה האופקית, ממוקם בלב כיכר קריית הממשלה במרכז בוסטון, בתכנונו של איי אם פיי. בעוד שהבניין מלבני בתוכניתו, בחתך דומה הבניין לפירמידה הפוכה.
המעצבים זכו בהצעתם זו בתחרות כלל-ארצית לתכנון בית העירייה, בשנת 1962. הצעתם נבחרה מבין 256 מועמדויות, ומתמודדת בעיקר עם הרעיון ליצירת בניין ציבורי באופיו למנהלת העיר, אשר יהיה נגיש ומתקשר עם הציבור.
אדריכלי המבנה תיארו את המבנה כמתייחס לאופי פעילותו של הממשל. בהסבר זה הם מתייחסים למבואת הלבנים המאסיבית החודרת לתוך החללים הציבוריים הפתוחים והגדולים. הקומה הבאה מציעה חללים קטנים ואינטימיים לקיום עבודת היומיום. (צילום: Daniel Schwen, ויקימדיה)
הבניין המונומנטאלי, הבנוי בטון חשוף, לעיתים עם סימני קונסטרוקציית העץ שעטפה אותו, היווה השראה בעיצובו לבניין בנק ישראל אשר בירושלים.
John Hancock Tower
המבנה תוכנן עי Henry Cobb of I.M. Pei ונבנה בשנים 1972 – 1975
בגובה של כ-250 מ, שישים קומותיו של המבנה הופכים אותו לדומיננטי מאוד בקו הרקיע של בוסטון.
10,344 לוחות זכוכית "מתערבבים" בשמים ויוצרים השתקפות אימפרסיוניסטית של העיר. בלילה, כשאורותיו של המבנה כבויים, הדבר דומה ל"חור שחור" בשמים.
מדובר באחד מהמבנים שנויי המחלוקת בבוסטון. אחד מהקשיים בו נתקלו המתכננים היה כיצד לתכנן כניסה בולטת ומורגשת למבנה ה"חלק". לאחר מספר וריאנטים, הוחלט לשתול עצים אשר יחסמו את הרוח הנושבת דרך קבע בכניסה למבנה, כתוצאה מסיחרור הרוחות שנוצר במקום.
(צילום: Tomtheman5, ויקימדיה)
The Prudential Center
בגובה של כ-250 מ וחמישים ושתיים קומות המבנה הזה, אשר תוכנן ע"י Kallman and Associates, היה המבנה הגבוה ביותר בבוסטון במשך כ 15 שנה. החלל הציבורי אשר משמש כסוג של קניון מנותק לחלוטין מחיי הרחוב וספג בעקבות כך ביקורות רבות. עם זאת, נמצאו ע"י כך פתרונות אבטחה וחניה נאותים. וכאילו להמחיש את הבעייתיות בחלל הציבורי, בשנות השמונים הוא התפרסם ע"י כך שבמרפסתו שכנה מסעדה עם רצפה מסתובבת ורחבת ריקודים נעה.
בשנות ה-90 המקום נמכר ופותח מחדש כקניון. בקומה העליונה שוכנת מסעדה עם תצפית פנורנמית מרהיבה.
כאשר נבנה, חלק מהביקורות היו דווקא חיוביות. הניו יורק טיימס כינה אותו "מייצג היטב את בוסטון החדשה ואת שאיפתה המתמדת להתרומם". אחרים פחות התלהבו, כדוגמת Ada Louise Huxtable זוכת פרס פוליצר לביקורת אדריכלית אשר כינתה אותו "חלק מפרוייקט מגלומני וחסר קורלציה לגודלה של העיר, או אופיה. דוגמא למודל שאולי נראה טוב על שולחן המתכנן אך "מוצנח" למקום שאינו מתאים לו".
חריף לא פחות היה ה"בוסטון גלוב" שכתב ב-1990: "המקום הנו סמל כל כך גדול לעיצוב גרוע, עד שאנחנו ממש עלולים להרגיש בחסרונו אם יעלם…"
(צילום: RhythmicQuietude, ויקימדיה)
the Stata Center
גם על המבנה הזה יש הרבה מה להגיד, להבדיל. אין ספק ששבירת החזית שבו גורמת לתחושה מוזרה, גם אם לא בלתי נעימה לעין. דבר אחד ברור- המבנה הזה, המשכן בין השאר את המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת מסצוסטס, בהחלט תורם למחשבה קריאטיבית אצל הסטודנטים הלומדים בו.
המבנה, אשר תוכנן ע"י האדריכל הנודע פרנק גרי ונפתח לציבור בשנת 2004, זכה כאמור לביקורות מעניינות:
הבוסטון גלוב כתב עם פתיחת המבנה כ" המבנה הזה תמיד יראה "לא גמור" וכאילו הוא עומד להתמוטט בכל רגע. זוויות מפחידות של עמודים, קירות עקומים, וזוויות בלתי אפשריות. החומרים משתנים בכל אשר תפנה את מבטך: לבנים, פלדה מושחזת, אלומיניום מוברש, צבעים חזקים ומבריקים, ופחים גליים. הכל נראה אימפרוביזורי, כאילו נזרק לשם ברגע האחרון. וזה בדיוק העניין. זוהי דוגמא משובחת למעוף וחופש יצירתי, העזה וכל התכונות שיכולות להתאים לחוקרים השוכנים בבניין". (צילום: ויקימדיה:Raul654)
למרות שהעבודה הזו נחשבת לאחת מהמשובחות של פרנק גרי, היו גם כאלה שהתנגדו: המתמטיקאי והתיאורטיקן Nikos Salingaros כתב: "ארכיטקטורה שמחזירה לאחור אלגוריתם- את אותו אלגוריתם שיוצר חיים- כדי ליצור כאוס מפסיקה להיקרא ארכיטקטורה. מבנים דה-קונסטרוקטיבים הם הסמל הבולט ביותר להרס החיים. הרנדומליה שלהם היא בניגוד מוחלט לסדר הקבוע בכל חומר טבעי. היותו של מבנה כזה משכנה של המחלקה המחקרית באוניברסיטה מהווה אירוניה מוחלטת…"
מורכבותו הכמעט בלתי אפשרית של המבנה הובילה את האוניברסיטה לתבוע את פרנק גרי בשל "ליקויי בניה". וכך נכתב בכתב התביעה, בשנת 2007: האדריכל סיפק תוכניות לקויות, אשר גרמו לדליפות, סדקים, עובש, סתימות בניקוזים, וחסימות למעברי חירום" עוד נכתב כי "פרנק גרי התעלם מאזהרות של חברת הניהול בדבר ליקויים בתכנון וסירב לשנות את התכניות".
גרי, אשר קיבל בזמנו 15 מליון דולר לתכנון המבנה אמר בעקבות התביעה כי "הבעיות הן בלתי נמנעות בתכנון שכזה. הבניה מורכבת מאוד וכוללת מספר רב מאוד של אנשים המעורבים בבניה ואף פעם לא תדע מה בדיוק השתבש ואיפה. המעטפת מחוברת ע"י 7 מיליון חתיכות וקשה להאמין שדבר כזה יכול להיות מיושם ללא אי התאמות. אני חושב שחוסר ההתאמה מינורי וישנה אשמה על האוניברסיטה שחסכה בהוצאות הבניה ע"ח האיכות. בקיצור- MIT מחפשת את הביטוח המקצועי שלי…".
התביעה הסתיימה אגב, ב 2010 שעה שגרי דאג לתקן את רוב הליקויים. (צילום: Galawebdesign)
Simmons Hall
מכירים את מעונות הסטודנטים בארץ? אז הנה התשובה הבוסטונית. 78 מילון דולר עלה המבנה הזה, המשכן את מעונות הסטודנטים באוניברסיטת מסצוסטס. המבנה, אשר תוכנן ע"י האדריכל Steven Holl הוקם בשנת 2002, גובהו 10 קומות ואורכו 120 מ.
המבנה עשוי מבטון מזויין, המכוסה ע"י כ 5,500 חלונות אלומיניום בגודל של 60 ס"מ ועוד מספר חלונות גדולים בפרופורציות משתנות. מסגרות החלונות יוצרות עומק של 46 ס"מ כלפי פנים המבנה, דבר התורם להצללה בקיץ, אך עדיין מאפשר כניסת שמש בחורף.
הסטודנטים הגרים במבנה, טוענים מצידם כי החלונות הקטנים יוצרים תחושה של כלא, וגם מפריעים לקליטה הסלולרית… בכל חדר יש כ 9 חלונות קטנים.
(צילום: Daderot)
המבנה מכיל חדרים לבודד או לזוג, עם חדרי רחצה צמודים או משותפים, חלקם עם מטבחים. בקומת הקרקע שוכן חדר אוכל גדול הפתוח לקהילת האוניברסיטה.
המבנה כונה בשם החיבה "הספוג", גם משום שהאדריכל עצמו בנה ועציב את המודל מספוג ים. גם כאן, הדעות חלוקות לגבי המבנה. מצד אחד זכה המבנה בשנת 2003 באות הוקרה מטעם איגוד האדריכלים האמריקאי, ובשנת 2004 במדליית הרלסטון פארקר (מטעם איגוד האדריכלים הבוסטוני) ומצד שני כונה "מכוער" במאמר מטעם גיימס קנסטל ב Eyesore of the Month catalog.
רבים טוענים כי האסתטיקה כאן קדמה לפונקציונאליות. לדוגמא, דיירים בחלק A של המבנה חייבים לקחת שתי מעליות שונות, או ללכת בלי סוף בכדי להגיע לחדר האוכל, משום שהמעלית בחלק A פשוט לא מגיעה לקומת הקרקע. דבר מוזר נוסף- גרם המדרגות פשוט אינו מגיע לכל קומה. הריהוט עשוי סנדביץ תעשייתי ומודולארי, כבד ולא נעים לעין.
ארז מירב
עורך "אדריכלות ובניה בישראל"
בעל הסטודיו "אדריכלות אחרת"
מדריכים נוספים
-
שילוב מאווררי תקרה בתכנון אדריכלי מודרני
-
בית חדש, עיצוב חדש: יצירת מרחב חדשני ומזמין
-
תקרה נמוכה: קומבינות במקום חזון
מקצוע האדריכלות סובל מדימוי נמוך בחברה של היום. עצוב לגלות שהמציאות חמורה אף יותר מהדימוי. מה קרה לחזון האדריכל כמוביל חברתי, ואיך הגיע לעיסוק בקומבינות של הוספת שטחים וסגירת מרפסות בניגוד לחוק?
-
שמש, אלימות ואדריכלות
המוטיבים העכשווים באדריכלות הישראלית מבוססים על שקיפות ופתיחות. האם גישה זו נכונה לתנאי האקלים החברתי והסביבתי? ואולי כדאי לאמץ מודלים אחרים, וותיקים יותר?