במקרים לא מעטים רוכשי קרקעות מקבלים מידע תכנוני מוטעה לגביהן דווקא מרשויות התכנון, כמו העיריות או הרשויות המקומיות. כדאי לדעת כי כאשר נמסר מידע חלקי או מוטעה על-ידי אותן רשויות ועל סמך אותו מידע מתבצעת עסקת מקרקעין, עשויות אותן רשויות להיות חייבות בפיצוי הניזוקים.

במקרה שהיה מסרה עירייה מידע לרוכשי שטח קרקע, ערב התקשרותם בהסכם הרכישה, לפיו ניתן לבנות על הקרקע יחידות דיור. הרוכשים הסתמכו על המידע שהציג בפניהם מנהל ההנדסה בעיר והשלימו את הרכישה. אלא שלאחר שנרכשה הקרקע והרוכשים ביקשו לממש את זכויותיהם בה, גילו כי בהעדר פיתוח ותשתיות באזור לא ניתן יהיה לקבל היתר בנייה בעתיד הנראה לעין.

הרוכשים תבעו את העירייה בשל יצירת "מצג שווא רשלני" ודרשו השבת מלוא סכום העסקה. לטענתם, הם לא היו מבצעים את הרכישה אם היו יודעים כי זה המצב.

בפסק-דינו של בית-המשפט נקבע, כי "רשות מקומית חבה חובת זהירות, ברמה העקרונית, כלפי הציבור הפונה אליה לקבלת אינפורמציה. תמציתה של חובה זו הנה, כי הרשות המקומית וכל הפועלים מטעמה חבים חובה שלא להתרשל באספקת המידע ועליהם לנהוג בזהירות סבירה ולספק מידע אמיתי, מדויק ומהימן".

[חוק] עוד קבע בית-המשפט, כי לרשות מקומית "חובה למסור מידע לכל המעונין בקרקע. חובה זו הוטלה על רשות התכנון המקומית כמי שברשותה מאגר מידע הנאסף ונשמר על ידה, אגב מילוי תפקידה. בקיום חובה זו על הרשות לפעול, כאמור, בזהירות סבירה תוך צפייה כי המבקשים יסתמכו על המידע הנמסר להם על ידה"

עם הגשת התביעה הוסיפה העירייה הערה לתדפיסי המידע המופקים על-ידה, לפיה לא יינתנו היתרי בנייה בעתיד הנראה לעין. אותה הערה שכנעה את בית-המשפט כי ניתן היה, במאמץ קל בלבד, למנוע את הטעייתו של הציבור המסתמך על המידע.

בפסק הדין נקבע, כי התובעים זכאים "לפיצוי בגין ההפרש שבין המחיר אותו שילמו למוכר עבור החלקה על פי חוזה המכר ובין שוויה הריאלי של החלקה באותו מועד, דהיינו במועד שבו הציגה בפניהם העירייה, על דרך המחדל, מצג שווא רשלני שעליו הסתמכו, באשר לזמינות המימוש של זכויות הבנייה".

באותו מקרה חייב בית המשפט את העירייה לשלם לרוכשים 245 אלף דולר מתוך 300 אלף דולר ששולמו על-ידם עבור המקרקעין.