מכר מלא – בעסקת מכר מלא נמכרת כל הקרקע בתמורה לחלקים במבנה והקרקע הצמודה אליהם. משיקולי מס אין כדאיות בביצוע עסקת כזאת, שכן מס שבח, מס מכירה ומס רכישה יוטלו על מלוא שווי הקרקע.

מכר חלקי – בעסקת מכר חלקי נמכר רק חלק מהקרקע, לדוגמא 60%, והתמורה המתקבלת הנה בשיעור של 40% משווי השטחים הבנויים, לצורכי מס- התמורה שמקבל בעל הקרקע עבור החלק שמכר- הנה שווי שירותי הבניה על אותו החלק שנשאר ברשותו, שווי זה כולל את עלות הבנייה בתוספת הרווח היזמי.

המשמעות הקניינית של עסקת מכר חלקי הנה החלפת זכויות בעלות במגרש שלם בבעלות חלקית במגרש והמחוברים לו. עד לביצוע רשום הבניין בטאבו כבית משותף, בעל הקרקע והיזם הנם שותפים בזכויות הבעלות על החלקה כולה.
בעת רשום הבניין כבית משותף, מחולקים ונרשמים השטחים הבנויים והרכוש המשותף הצמוד אליהם בהתאם להסכם, חלקם ע"ש בעל הקרקע וחלקם ע"ש היזם ו/או הקונים הסופיים.

הדרך השמאית לקביעת שיעור הקומבינציה הנה שילוב של גישת ההשוואה עם ניתוח כלכלי של העסקה מנקודת מבטם של שני הצדדים:

גישת ההשוואה – בגישת ההשוואה מתבסס השמאי על עסקות קומבינציה דומות בסביבה תוך התאמת מרכיביהן לתנאי העסקה הנבדקת, שכן הבדלים בין העסקאות במשך הבניה המתוכנן, שיעור הריבית במשק, אמינות היזם וחוסנו הכלכלי משפיעים על שיעור הקומבינציה.

ניתוח כלכלי – בניתוח הכלכלי של העסקה מתבסס השמאי על שווי השוק של הקרקע ושל הנכס הבנוי, עלויות הבניה, רווח יזמי מקובל, שעורי ריבית להון ומשך הבניה המתוכנן. את היזם מעניין הרווח מהפרויקט כולו ואילו את בעל הקרקע מעניינת התשואה עקב הדחייה בקבלת התמורה ובגין הסיכונים הנלקחים על ידו.
המפגש בין רצונות הרווח והתשואה מהווה את נקודת האיזון הקובעת את אחוז הקומבינציה המתאים וההוגן לעסקה.