הפרוייקט אשר נבחר להמחשה בוצע בצפון הארץ. ייחודו בכך שהיזמים החליפו מתכננים אחרי שכבר קיבלו היתר על מבנה מסויים, והתחילו בהכשרת הקרקע. החלפת המתכנן הובילה לבניית מבנה שונה בתכלית באופיו מזה שתוכנן קודם. הסקירה תאפשר הצצה אל עבודת התכנון המעשית ושלביה השונים, תוך ניתוח יחידת השטח והסבר על השיקולים אשר הובילו לשינויי העיצוב והפרוגרמה.

הפרוייקט בוצע במסגרת הסטודיו "אדריכלות אחרת".

המתכנן הקודם קיבל לידיו את שני המגרשים הצמודים. התכנון כלל מבנים זהים כמעט לחלוטין. כל מבנה נפרש על פני שטח של 156 מ"ר בקומה אחת.
הפרוגרמה כללה 2 חדרי שינה, ממ"ד כחדר נוסף, חדר רחצה מרכזי, סוויטה להורים, פינת משפחה, סלון, מטבח, פינת אוכל ושירותי אורחים.

היות וידוע כי רוב החלטות התכנון נעשו ע"פ בקשתו המפורשת של היזם, אין בדברים שיובאו להלן משום מתן ביקורת על הגורם המתכנן הקודם, אלא כביקורת אדריכלית על התכנון עצמו.

נבחן תחילה את העמדת המבנה ע"ג השטח ולאחר מכן, בהגדלה, את חלקי הבית השונים.

העמדת המבנה:

נשים לב לפריסה הרחבה (מדי) של המבנה ע"פ שטח המגרש המוגבל (חצי דונם). כאן יש להדגיש ולציין, שוב, שהבית נפרס על פני קומה אחת בלבד ע"פ דרישה מפורשת של היזם אשר לא השאיר ברירה בפני הגורם המתכנן הקודם.

הקשר עם הקרקע: בשל הפריסה הרחבה של המבנה כמעט שלא נותרה חצר שמישה: בעורף (ממערב) ממוקם הקיר התומך וגם כך אין דלת הפונה לחצר זו. מצפון (מימין) נותרה חצר בעומק 2 מ בלבד אשר מולה ימוקם המבנה הצמוד. ממזרח, לכיוון החזית והנוף מוקמו החניות, שבילי הגישה והמדרגות לגג.

אזור הישיבה השמיש היחיד שנותר הנו בחצר הדרומית (משמאל) ביציאה מפינת האוכל. רוחבה של חצר זו- בין 4 ל 5 מ בלבד והיא פונה לכיוון קיר תומך בגובה 2.0- 3.0 מ ומולה קרקע הגבוהה ממנה. מבנה אשר ימוקם בעתיד מדרום ישקיף על חצר זו וימנע פרטיות.

המדרגות החיצוניות: הכוונה הייתה להשתמש בגג לצורך בניית יח נפרדת בעתיד ולצורך כך נועדו המדרגות הספיראליות החיצוניות. מחשבה מעניינת, אלא שבחישוב אחוזי הבניה הנותרים נשארו לניצול בק"א כ- 15 מ"ר בלבד.

המרחב הציבורי:

אזור האירוח: נשים לב שהיציאה לגינה היא דרך פינת האוכל ולא דרך הסלון. מעבר לספק בנוגע ל נכונות התנועה, נהוג, בד"כ, להצמיד את המרפסת לסלון ע"מ ליצור חלל אירוח גדול ונעים יותר. התחושה הנוצרת כעת היא של סגירות וחוסר קשר בין אזור ההסבה העיקרי, בסלון, לקרקע הצמודה.

תכנון הפתחים: כדאי לשים לב לנוף הנשקף מחלונות אזור האירוח: ממערב, במרחק 4.5 מ- קיר תומך בגובה 8 מ , מדרום קיר התומך במרחק דומה את אדמת השכן אשר ביתו ישקיף, מן הסתם, הישר לסלון.
החלונות הגדולים הפונים מזרחה פונים הישר אל אזור החניה. קירוי החניה ימנע מבט אל הנוף. האם היה מקום לתכנן את החניות בקצה השני של המגרש, ולהצמיד חצר זו אל אזור האירוח?

פינת האוכל: האזור אינו מוגדר היטב. נוצר הרושם שהיא חלק מחלל סתמי: מעין מעבר רחב המקשר בין המטבח, הסלון והגינה.

המטבח: מיקום האביזרים נכון מבחינה ארגונומית. קיימת קרבה שימושית למזווה ולפינת הכביסה.

אזור הכניסה והמרחב הפרטי:

אזור הכניסה: הכניסה החיצונית מחבקת את הנכנס ונותנת תחושה נעימה למדי. פרגולה אשר תוכננה מעל תיתן הגנה ממזג האוויר. חלל הכניסה הפנימי גדול ונעים ומהווה הפרדה בין האזור הפרטי לציבורי.
נקודת תורפה: שירותי האורחים. מעבר לשאלת גודלם המזערי- נשים לב שהדלת פונה הישר אל אזור הכניסה והאירוח.

פינת המשפחה: הרעיון לתכנן חלל רחב המוביל לחדרים במקום מסדרון צר הנו נכון. החלל יכול לשמש גם כפינת משחק לילדים. החלל הספציפי הזה לוקה בכך שקירותיו נקטעים ע"י דלתות בכל עבריו, דבר המפריע לתחושה האינטימית ולמיקום רהיטים. אילו, לדוגמא, היו מוצמדות דלתות ח הילדים אחת לשניה היה נוצר קיר רחב יותר לשימוש. מפריעה עוד יותר העובדה שפינת המשפחה נותרה ללא חלונות וללא אור ואוויר טבעיים.

אגף ההורים: למעשה אין הפרדה של ממש בין האגפים משום שהכניסה לסוויטה היא מתוך אגף הילדים. לחוסר ההפרדה הויזואלית והאקוסטית מהילדים יש חסרונות אך העניין נתון להעדפה אישית.

מיקום המיטה נכון ומונע מבט מיידי כאשר הדלת פתוחה. נשים לב שהחדר עצמו קיבל כיוון אוויר אחד בלבד, והוא בעל מידות צרות למדי. אילו קבעה הפרוגרמה ארון קיר במקום ח ארונות, ניתן היה לשייך שטח זה לאזור השינה, לחשוב מחדש על חלוקת החללים ולהגדיל את החדר עצמו.

חדרי הילדים: החדרים בעלי מידות צנועות למדי. אין נישות לארונות הקיר. כיוון אוויר אחד בלבד ניתן לכל חדר (גם לחדר הפינתי, אולי משום קירבתו למבנה הסמוך). הממ"ד משמש כח שינה.
לגבי דלת הממ"ד: אילו הייתה מוסטת הדלת מעט ימינה, לכיוון פינת המשפחה, היה המסדרון מתקצר ובסוף המסדרון הייתה נותרת נישה. ניתן היה להשתמש בה למטרות אכסון, או להפוך את כיוונה לעבר פינת האוכל כנישה פרקטית ויפה.

דיאגרמה- חזית עיקרית:

המבנה המקורי תוכנן כ גוש אחד גדול של אבן, המתפרש על פני רובו של השטח. בחזית הסלון תוכננו חלונות קשתיים בחיקוי אוריינטאלי, ביתר חלקי המבנה ננטשה הגישה המזרחית לטובת חלונות רגילים לחלוטין. התוצאה המתקבלת, לעניות דעתי, היא של מבנה סגור, מסיבי וחסר זהות עיצובית. נשים לב לכך שלא תוכנן מסתור נאות לדוד המים הבולט מעל.

למרות אופיה הכפרי של ראש פינה, אילוצי נדל"ן הביאו את מנהל מקרקעי ישראל לשווק מגרשים דו משפחתיים קטנים יחסית, בני כחצי דונם כ"א, בשכונת "בנה- ביתך" טיפוסית. בסופו של דבר מתקבלת שכונה צפופה למדי עם אחוזי בניה ניכרים. שיפועי הקרקע הגבוהים מאלצים שימוש מרובה בקירות תומכים.

אופי הבינוי במקום אינו אחיד: למרות הצפיפות היחסית ישנם בתים המנסים לשדר "כפריות" מאולצת מעט תוך שימוש בחיפוי אבן, קשתות מזרחיות וגגות רעפים. התוצאה המתקבלת היא של חוסר אחידות ו רעש עיצובי.

במבנה זה נעשה נסיון להימנע ממגמה זו, ולהפך: לנסות להגדירה מחדש כך שתתאים למרקם הכפרי/עירוני המתקיים בשכונה.

דיאגרמה- חזית עיקרית:

החזיתות נוצרו מקווים נקיים ככל האפשר, תוך יצירת מספר גושים בעלי גוון וגובה שונים המתפרסים בנינוחות ע"פ הקרקע.
הקומפוזיציה של חלקי המבנה מעניקה לו אופי שקט ונעים ללא צורך בהתקשטות אופנתית.

הדמיה- מבט אל אזור הכניסה:

הקיר המוביל אל הכניסה המקורה מאופיין בכך שהוא מתקיים בפני עצמו בזכות בליטה כלפי החזית והגג. חדר המדרגות הופך לגוש תלת ממדי בעל מרקם וגובה שונה, והוא מקבל חלונות אנכיים בהתאם לאופיו.

קיר הסלון בחזית הקדמית קיבל אף הוא גוון זית והוא שקוע מעט ביחס לרצפה ולתקרה. כך ניתן לאפיין אותו בטקסטורה (גם בפנים הבית!) שונה. הוצמדו לקיר זה משטחי זכוכית הנמשכים מהרצפה עד התקרה ע"מ ליצור אשליה של ריחוף לקומה מעל.

מבט חזיתי:

הפרופורציה הנוצרת בין הגושים במבנה מחזקת את אופיו. האפקט מושג באמצעות חשיבה תלת ממדית כבר בשלב הסקיצה. שני גוונים שקטים ומשחק בגובהי מעקות הגג יבדילו בין הגושים.

מבט אל אזור ההסבה החיצוני:

בהדמיה זו ניתן לחוש את הנינוחות בה פרוש המבנה על הקרקע. החצר הגדולה בקשר ישיר עם החלל הציבורי באמצעות קירות הזכוכית אשר מהווים מוטיב חוזר גם בפינת האוכל. פינת האוכל עצמה מקבלת איזכור חיצוני ע"י יציאה מקו המבנה בקומת הקרקע. בהדמיה זו ניתן גם להבחין בחלונות סוויטת ההורים הפונים אל הנוף.

קשר פנים- חוץ:

הקירות החיצוניים אשר המחופים בטיח בגוון זית קיבלו את אותה טקסטורה גם בחלקם הפנימי . הדבר מדגיש את אמינותו של החומר לנמצאים מחוץ ובתוך המבנה.
למרות שהחלל הציבורי אינו גדול במיוחד נוצרת בתוכו תחושה של מרחב, פתיחות ואור. תחושה זו מושגת באמצעות תקרה גבוהה במיוחד והחצר ה נכנסת אל הבית דרך קירות הזכוכית. תורם לכך גם החיבור הויזואלי בין המטבח, פינת האוכל והסלון.