אי אפשר להתייחס לספרד בלי להתייחס לקטלוניה ואי אפשר להתייחס לקטלוניה בלי להתייחס לברצלונה. באופן דומה- אי אפשר להתייחס לברצלונה בלי להתייחס לגאודי ואי אפשר להתייחס לגאודי בלי להבין את הרקע לפעולתו.

והרקע להכל הם האנשים וההיסטוריה הקטלונית. מי אתם הקטלונים? מה עושה אתכם למושכים כל כך? מי את, קטלוניה? מדוע כולם מתאהבים בבירתך, ברצלונה? ומה טיבו של הקשר הגורדי בין חבל הארץ הקטלוני לספרד, המדינה?

אין ספק שמי שטרם ביקר בברצלונה- מוטב שיעשה זאת בהקדם. אולי אלה האנשים, אולי ההיסטוריה, ואלי דווקא הארכיטקטורה. בלי קשר למונומנטים אלה כאלה ואחרים, בלי קשר לאדריכלים ידועים פחות ויותר- הדבר שהרשים אותי ביותר היה קנה המידה הנכון ברחוב. מהו "קנה מידה"? זהו היחס הנוצר בין גודלו היחסי של האדם, מרחב המחיה שהוא זקוק לו, רוחבו של הרחוב ומידותיהם של הבניינים. בברצלונה הכל מדוייק. אבל לא מדוייק כתוצאה משירטוט במשרד לתכנון ערים, אלא מדוייק כתוצאה ממורשת תרבותית שהנחילו דורות שלמים לבניהם. ולא חשוב אם מדובר בסימטאות צרות או שדרות רחבות.

[רחוב בברצלונה]

והתוצאה: הרגשתי שם פשוט נח. ועושה רושם שהנוחות הזאת של חיי הרחוב מקרינה על הקטלונים עצמם, על מנהגיהם, תרבותם, לבושם ויופיים.

על מנת להבין משהו על התרבות הזאת, שיצרה אמנים, אדריכלים, סופרים ואנשי רוח מקוריים, כדאי שנרחיק מעט לעבר דפי ההיסטוריה. משעמם זה לא יהיה.

עיינו בכל מדריך תיור לברצלונה אני מבטיח לכם שתפגשו את הביטוי "Modernisme" המשמש בדרך כלל להתייחסות לסגנונה האדריכלי הייחודי של העיר ובפרט ליצירותיו הראוותניות של אנטוני גאודי. למעשה ה-Modernisme היתה תנועה רחבה בכל סוגי האמנות, לא רק בארכיטקטורה, אשר בישרה על הרנסנס הקטלאני שהתרחש החל מאמצע המאה ה-19 והלאה.

תושבי חבל הארץ הזה שאפו לכונן מחדש את זהותם הלאומית, בנפרד מספרד הקסטיליאנית, ראשית על ידי שחזור השפה שלהם (לאחר 150 שנים של דיכוי), אך באותה מידה בהחדרת רעיונות מודרניים שנועדו להמריץ ולהרים החברה קטלאנית ככל שהתקרבה המאה ה -20.

הכלי העיקרי של הרנסנס הזה היה ה- Modernisme, (המילה הקטלאנית עבור Modernism) אשר מתייחס לטיפוח רעיונות ומגמות של תנועת הארט-נובו, שכבר התרחשה באנגליה, צרפת, בלגיה, בגרמניה ובמקומות אחרים באירופה. עם זאת, בשום מקום לא השאיר הארט נובו מורשת אדריכלית כזו חזקה כמו בקטלוניה, בזכות קצב הצמיחה העירונית העצום שהתקיים באותו הזמן ובזכות הכישרון של אדריכלי התקופה.

Lluis Domenech i Montaner – בנו של כורך ספרים הפך לאינטלקטואל רב כישרון, שעסק בפוליטיקה בוטניקה, ועיתונאות, אולם היו אלה כישוריו בתחום האדריכלות שעבורם ייזכר. מלבד העובדה שהחזיק בקביעות במשך 45 שנה משרה כפרופסור ומנהל בית הספר לארכיטקטורה בברצלונה, היה זה הוא שעיצב את Palau de la Musica Catalana, היכל המוסיקה אשר כיום מוגן ע"י אונסק"ו.

[Palau de la Musica Catalana]

מדובר באחד הנכסים ה"יקרים" ביותר של העיר. חזיתו הייחודית של ההיכל בנויה מלבנים אדומות ומעוטרת במוטיבים דינאמיים, עמודים דקורטיביים ופסלים של אמנים קטלאנית. זהו אחד הבניינים היפים ביותר בברצלונה, וחללו הפנימי לא פחות מרהיב. תקרתו של אולם הקונצרטים עם חלון הגג וזכוכיתו התכלכלה עם כיפת זהב מפוארת (המייצגים את השמים והשמש) מדהימים את כל רואיהם. התחושה שקיבלתי הייתה שכאן ניתן ממש להבין את גדולתו של Montaner ביחס לגאודי ולאחרים.

Montaner תיכנן מבנים נוספים וביניהם את בית החולים de Santa Creu אשר עובר בימים אלה שיפוץ והופך למוזיאון. כדאי גם לראות את ה-Castell de Tres Dragons אשר ב- Parc de la Ciutadella, מבנה אשר שימש כהיכל הסעודה במהלך התערוכה העולמית של שנת 1888 (ועכשיו מאכלס את המוזיאון הזאולוגי), ואת זואולוגיה) ואת המבנה של Antoni Tapies Foundation – בית הוצאה לאור לשעבר.

אנתוני גאודי– נולד בעיר ראוס בקטלוניה שבספרד. משפחתו הייתה משפחת אמני קרמיקה, ואביו שהיה גם אמן כלי נחושת, לימד אותו כיצד מרתכים. גאודי עבר לברצלונה בשנות ה-20 שלו ללמוד אדריכלות בבית הספר לארכיטקטורה. לאחר סיום לימודיו בגיל 26, המשיך ליצור כל חייו בעיר הזאת.

עבודותיו הראשונות עשו שימוש במוטיבים מהאדריכלות הגותית ומהאדריכלות הקטלאנית עממית, תוך שהוא מושפע מאוד מהאדריכל הצרפתי אזן עמנואל ויולה לה דוק (Viollet-Le-Duc) שהיה ממובילי התפיסה הנאו-גותית. השפעות אלו הן שגרמו לגאודי להתחיל לפתח את סגנונו הפיסולי הייחודי.

עד מהרה ויתר גאודי על דרכו של ויולה לה דוק, והחל יוצר בניינים בסגנון מקורי לחלוטין, לא שגרתי, פנטסטי, השופע בדוגמאות סבוכות ומורכבות. בין המוטיבים אותם רתם לסגנונו ניתן למצוא צורות אורגניות (קונכיות, עלים ושורשים), קשתות ארוכות ומחודדות וצורות המזכירות זרימת מים. (סלוואדור דאלי תיאר את עבודתו של גאודי בפאולו גואל כבניין המנסה לחקות את גלי הים). ישנם חוקרים רבים שטענו שבנייניו מנסים לחקות את צורת ארמונות החול הנבנים בידי ילדים על שפת הים.

את קווי המתווה של עבודותיו יצר גאודי על ידי תליית משקולות על מערכות חוטים מתוחים, והעתקת הקשתות המהופכות שנוצרו כדי ליצור מהן את תוכנית השלד של בנייניו כך הגיע לרמה גבוהה של יצירה בעידן של טרום- מחשבים. אלמנט קטלאני מובהק שבו השתמש גאודי הוא פסיפסים משברי חרסינה צבעוניים שמעטרים את חזיתות הבניינים שעיצב.

[Casa Mile גאודי]

סגנונו הייחודי והמהפכני של גאודי לא התקבל בזרועות פתוחות על ידי תושבי ברצלונה. ליצירתו "קאזה מילה" (Casa Mile) הם קראו בלגלוג "לה פדררה" – "המחצבה". הסופר גורג אורוול, ששהה בעיר במשך מלחמת האזרחים בספרד, הביע בפומבי את סלידתו מסגנונו של גאודי. גם העובדה שגאודי נהיה בן טיפוחיו של פטרונו היחיד, התעשיין העשיר אאוסבי גואל (Eusebi G?ell), לא תרמה לחיבה יתרה מצד עמיתיו למקצוע. אולם ככל שחלף הזמן למדו תושבי ברצלונה להעריך את עבודתו של גאודי ולהתגאות בייחודיותה, המקשטת את רחובות העיר ומושכת אליה תיירים רבים, והכירו לו תודה בהכניסם אותו לרשימת האישים הקטלאנים הבולטים ביותר.

מבחינה פוליטית היה גאודי קטלאני נלהב אשר תמך בעצמאות קטלוניה ודיבר רק קטלאנית (הוא אף סירב לדבר ספרדית קסטיליאנית כשהופיע פעם בבית משפט). למרות שהמימון ליצירותיו הגיע מאילי הון גאודי היה פתוח לאווירה סוציאלית. בשכבו על ערש דווי, כשרצו להעבירו מבית החולים הציבורי אליו הובא, סירב באמרו שהוא רוצה להיות בין העניים.

עבודתו הראשונה משנת 1873 (שאף היא לא הושלמה) הייתה תכנון מגורי פועלים. גם הקשר שלו לפטרונו גואל היה מבוסס במידה מסוימת על התפיסות של גואל, היצרן העשיר, בתחום הרפורמות החברתיות. ברוח זו תכנן גאודי כנסייה בשכונת עובדים שבנה גואל דרומית לברצלונה (Santa Coloma de Cervello). מבנה זה נבנה רק בחלקו – הקריפטה, שהיא החלק התחתון עליו אמורה הייתה להיבנות הכנסייה. בעיצוב הקריפטה ניכר הסגנון של העמודים המעוצבים כגזעי עצים, המוכר מפארק גואל.

[Sagrada Familia גאודי]

בשנותיו האחרונות שככה בו הלאומניות והוא הקדיש את ימיו לדת הקתולית וליצירתו הגדולה ביותר: קתדרלת הסגרדה פמיליה (Sagrada Familia – המשפחה הקדושה). אולם גאודי מעולם לא השלים את בניית הקתדרלה. הוא מת כאשר נדרס על ידי חשמלית בסמוך לקתדרלה. על פי אחת הגרסאות, הדבר אירע בעודו צועד לאחור, אוחז בתוכניות הבנייה של הקתדרלה ומסתכל על מגדליה. תחילה לא זוהה ונחשב לקבצן בשל לבושו המרושל, ונהג מונית סירב להעבירו לבית החולים, אולם בלווייתו השתתפו אלפי אנשים שעמדו בתור באורך ארבעה ק"מ כדי לעבור על פני ארונו, שהוצב בסגרדה פמיליה. מותו של גאודי קטע את תהליך בניית הקתדרלה, תהליך שממשיך עד לעצם היום הזה. עיריית ברצלונה מעוניינת לסיים את העבודות עד שנת 2026, לרגל 100 שנים למותו של גאודי.

לאחר מותו של גאודי נמצאו תוכניות שנטש, לבניית גורד שחקים בניו יורק שישמש כבית מלון. תוכניות אלו שימשו מאוחר יותר כבסיס להצעה לבניין שיחליף את מגדלי התאומים לאחר קריסתם בפיגועי 11 בספטמבר.

מרבית עבודותיו נמצאות ברובע האישמפלה בברצלונה, ושלוש מתוכן: בית מילה, ארמון גואל ופארק גואל הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.

Josep Puig i Cadalfach– נולד ב 1867 והיה נשיאו של המכון ללימודים קטלאנים מ 1942 ועד מותו בשנת 1956. Cadalfach שאב השראה מגאודי ו- Montaner ביצירות המופת שלו. את הזרקור ניתן להפנות לאחדות מהן: Casa Amatller, Casa Terrades, ואת מפעל הטקסטיל על גבעת Montjuic המכיל היום את ה- CaixaForum. הוא עיצב גם את La Casa Marti, הבניין שבו שוכן בית הקפה האגדי Els Quatre Gats cafe.

[Els Quatre Gats cafe]

כדאי להרחיב מעט על בית הקפה הזה, היות והוא מהווה אבן שואבת תיירותית עד היום: מסעדת "ארבעת החתולים" הוא פיסת פולקלור מפורסמת של ברצלונה. בין 1897 ו – 1903 המקום פעל כקברט ובית קפה שהיווה גם מרחב אומנותי לבוהמיינים של התקופה. המקום אף אירח את תערוכת האמנות הראשונה של פאבלו פיקאסו. בשנת 1978, לאחר מותו של פרנקו, "ארבעת החתולים" שיקם את עצמו והפך למרכז עלייה לרגל לתיירים ובוהמיינים מקומיים. התרשמתי כי העיצוב הייחודי והאווירה התוססת של המקום מצטרפים למטבח הקטלאני הים תיכוני המשובח ומעשירים את חווית הביקור בעיר נפלאה זו.