אדריכלות רומית- מבט היסטורי ואישי
מבוא
עבורי, כאדם המנסה לרדת לעומקם של דברים, תמיד עניינו אותי צרכיו הפיזיים של האדם. אחד הצרכים הראשוניים הנו הצורך בגג. אם אנסה להתייחס לצורך זה ולהשלכותיו בהתפתחותה של התרבות המערבית, לא אוכל לעשות זאת בלי לבקר ברומא, הלא היא ערש התרבות הזו, בו אני ואתם חיים.
מדוע רומא היא המקור? כיצד התגלגלו השינויים לאורך ההיסטוריה שלה כעיר בירתה של האימפריה הרומית? מה הוא אותו "משהו" שהופך אותה למקור השראה רומנטי עד עצם היום הזה?
כשהלכתי ברחובותיה המרוצפים, לא יכולתי להתעלם מזוגות זוגות האוחזים ידיים במיטב מחלצותיהם ופוסעים כמוני, מוקסמים. אם בברצלונה אתה רוצה לשתות יין לבן, ובאמסטרדם לשכור אופניים או לעשן משהו, הרי ברומא אתה רוצה להתנשק. זה ברור.
שום סקירה אדריכלית לא תהיה מושלמת בלי להבין את השורש, את העבר של העיר הזו, את הסגנונות ואת מקורות ההשראה של מיטב ההמצאות והטכניקות של האדריכלות העולמית בעת החדשה.
הרומאים הבינו כי מבני ציבור ושלטון צריכים להיבנות על מנת לתפקד, אך גם בכדי להרשים. על מנת להשיג מטרות אלו הם לא הרגישו מוגבלים על ידי אקסיומות אסתטיות יווניות.
הפנתיאון הוא דוגמה עילאית לכך, במיוחד בגרסה המחודשת שנבנתה ע"י Hadrian אשר נותרה שמורה להפליא, ואשר במשך מאות שנים שימשה, בעיקר בחצי הכדור המערבי, כמקור ההשראה עבור בניינים ציבוריים רבים מספור.
[הפנתיאון ברומא]
האדריכלות הרומית הקפידה מאוד על סימטריה (לעתים קרובות גם בריבוי צירי סימטריה) ועל מקצבים אשר באו לידי ביטוי בתכנון של מבנים וגם בתכנון העירוני. היוונים לעומתם נתנו לאדריכלות להשתלב ביותר הרמוניה עם הטבע ולכן פחות הקפידו על סימטריה. הבדלים נוספים בין היוונים לרומאים נבעו מעושרה של האימפריה הרומית. לדוגמה, התיאטראות היווניים ניצלו תמיד טופוגרפיה קיימת ואף השתמשו בנוף הטבעי כחלק מהתפאורה בעוד הרומאים בנו תיאטראות במרכזי ערים ובאזורים מישוריים כך שהיה צורך לבנות מערכת שלמה שתתמוך את היציעים.
הרומאים אחראים למספר המצאות טכנולוגיות חשובות אשר פיתחו רבות את האדריכלות:
הקשת הרומית – השימוש הרומי בקשת ושיפורים שערכו בשימוש של בטון ולבנים הקל על בנייתן של אמות מים רבות ברחבי האימפריה, כגון אמת המים המפוארת של Segovia, ואחת עשרה אמות המים ברומא עצמה.
[אקוודוקט סגוביה]
אותו רעיון הפיק גם גשרים רבים, כגון הגשר הפעיל עדיין Merida. הרומאים הראשונים אימצו את הקשת מהיוונים, ויישמו אותה בבנייניהם. הקשת היא צורה חזקה מאוד משום שהמשקל אינו מועמס על נקודה אחת, והיא משמשת אותנו נאמנה גם באדריכלות כיום.
הכיפה – טכניקת בניית הכיפה ע"י "בטון רומי" (פירוט בהמשך) הפכה לזמינה את האפשרות לבנות תקרות מקומרות לשטחי ציבורי גדולים כגון מרחצאות ובזיליקות. הרומאים ביססו חלק ניכר מהאדריכלות שלהם על הכיפה. השרידות הגבוהה של האלמנטים לאורך השנים מוכיחה את טיב העיצוב והחומרים.
פיתוח ציבורי- אולי פחות גלויים לצופה המודרני, הם הפיתוחים הרומאים בתחום הדיור הציבורי וההיגיינה הכללית, אשר מרשימים במיוחד לאור גילם המתקדם. דוגמאות ברורות להמצאותיהם הן המרחצאות הציבוריות והפרטיות, המחראות, החימום התת רצפתי, הזיגוג כפול והמים הזורמים ע"פ דרישה.
פיתוח אורבני- מנקודת מבט של תכנון אורבני, אולי המרשימים ביותר הם בנייני דירות, לעיתים בני מספר קומות אשר נקראו insulae. הם שירתו מגוון רחב של מצבי מגורים. מבנים אלו, המיועדים אך ורק עבור לינה בקנה מידה גדול, יכולים להגיע לגובה של מספר קומות.עם זאת, הם היו לעתים קרובות נוטים לשריפות וללא פתחי מילוט מתאימים.
[insulae- בניין מגורים משותף ברומא]
כדוגמא, אפשר לבחון את ה- Via della Focette: פיתוח בקנה מידה נדל"ני גדול אשר שירת את בני המעמד הבינוני. מגורים אלה יישמו שיטות לבניה מהירה, חסכונית וקלה יחסית, עם אלמנטים שחוזרים על עצמם.
החללים הפנימיים תוכננו להיבנות בעלות נמוכה יחסית, באופן פונקציונלי אך עם אלמנטים דקורטיביים המזכירים את הבתים והוילות המפוארים יותר אשר הקונים עשויים לשאוף לרכוש מאוחר יותר בחייהם. אין ספק כי גישה זו הניחה את אבן היסוד לתרבות "שיפור הדיור" המערבית הקיימת עד היום.
לכל דירה בבניינים אלה היתה מרפסת משלה וכן כניסה פרטית. הקירות החיצוניים כוסו בטיח ולעיתים גם בצבע. מספר דוגמאות ששרדו מראים כי בחירה פופולרית של עיצוב הפנים היתה לעשות שימוש בצבע האדום ובמגוון צבעי הקשת.
קונסטרוקציית בטון המכוסה בחיפויים החליפה במהירות את השימוש בשיש כאלמנט נושא. השימוש בבטון כחומר בנייה ראשוני יצר מבנים נועזים יותר, עם עמודים גדולים התומכים בקשתות ובכיפות רחבות יריעה. זאת בניגוד לשימוש שנעשה עד אז בשורות צפופות של עמודים התומכים בכרכובים שטוחים. החופש של היצירה בבטון הפך את השימוש בעמודים פעמים רבות לדקורטיבי במקום קונסטרוקטיבי. בקנה מידה קטן יותר, כוחו של הבטון שחרר את המתכננים מתאי שטח מלבניים לטובת חללים יצירתיים ו"זורמים" יותר.
השימוש הראשון ב"בטון הרומי" נעשה בעיר Cosa בסביבות 273 לפנה"ס. הבטון הרומי היה תערובת של מלט, סיד, חול עם שברי אבן, אפר וולקני ומים. בטון זה היה חזק יותר מכל בטון אשר נוצר בעבר. הבנאים הקדמונים ערבבו והציבו מרכיבים אלו במסגרות עץ בו התייבשה התערובת (לעיתים מול קיר אבנים או לבנים).
כאשר הוסרה מסגרת העץ, משטח זה יכול להיות מוחלק או שיושם עליו טיח, לוחות דקים של שיש או אבנים צבעוניות אחרות. מבני הבטון הפכו את הבניה לגמישה יותר ויקרה פחות ממבני האבן המוצקים. החומרים היו זמינים וניידים. מסגרות העץ יכלו לשמש יותר מפעם אחת, דבר שאיפשר לבנאים לעבוד במהירות וביעילות.
בשובו ממסעותיו ביוון, הביא עמו Sulla את אחד האלמנטים הידועים ביותר של התקופה הקיסרית המוקדמת: הפסיפס, עיטור של שבבים צבעוניים של אבן המשובצים לתוך בטון. שיטת חיפוי זו הסעירה את האימפריה בסוף המאה הראשונה ותחילת המאה השניה לספירה.
האדריכלות הרומית החלה את דרכה באימוץ היבטים מסוימים של האדריכלות היוונית העתיקה, תוך יצירת סגנון אדריכלי חדש.
שכניהם האטרוסקים סיפקו לרומאים בתחילת הדרך שפע של ידע חיוני ופתרונות אדריכליים לעתיד, כגון פתרונות הידראוליים בבניית קשתות. מאוחר יותר ספגה האדריכלות הרומית השפעה יוונית ופיניקית, גם בתכנון מגורים פרטיים, לדוגמא בהוספת איזור ה"סעודה" (פינת האוכל של ימינו).
האדריכלות הרומית אימצה בחום את השפה החזותית של אדריכלות יוון העתיקה ושכללה אותה הן בהיבט העיצוב והן בטכנולוגיית הבניה. שילוב של קווים ישרים, כפי ששימשו באדריכלות של יוון העתיקה, עם קווים עגולים הם תמצית שפה חזותית זו.
ראוי לציין כי להבדיל מהיום, עת מקצועות האדריכלות נפרדים ממקצועות ההנדסה, האדריכלות הרומית כללה בתוכה גם את מקצועות ההנדסה האזרחית ופיתוח טכנולוגיות בניה (חומרים ושיטות). האדריכל הרומי מרקוס ויטרוביוס פוליו הניח במאה הראשונה לפנה"ס את היסודות התאורטיים לאדריכלות וההנדסה האזרחית הרומית.
האדריכלות הרומית פרחה ברחבי האימפריה במהלך ה Pax Romana – תקופה ארוכה של שקט יחסי ושימוש מינימלי בכוח צבאי על ידי האימפריה הרומית עד סוף המאה השניה לספירה.
אלמנטים חברתיים כגון עושר וצפיפות אוכלוסין גבוהה בערים אילצו את הרומאים הקדמונים ליצור מחדש פתרונות אדריכליים משלהם. השימוש בקמרונות וקשתות, יחד עם ידע נרכש של תורת חומרי הבניין, איפשרו להם להגיע להישגים חסרי תקדים בבנייה של מבנים לשימוש הציבור. רומא העיר הייתה הנהנית העיקרית מפירות אלה.
.jpg)
[הקולוסיאום ברומא]
דוגמאות לכך כוללות את אמות המים של רומא, מרחצאות Diocletian , מרחצאות Caracalla, הבזיליקות והקולוסיאום אשר שוכפלו בקנה מידה קטן יותר בעיירות ובערים החשובות ביותר ברחבי האימפריה.
ימי הביניים היו תקופתה האפלה של ההיסטוריה הרומית. השפעתה של העיר הופרעה קשות בשל הטייתו של הכח הפוליטי והכלכלי צפונה. נתיבי המסחר עברו למקומות אחרים ורומא העיר עמדה בעמדת נחיתות ביחס בערים כמו פירנצה, פיזה, מילאנו וונציה. ברומא ניטשו בנוסף מאבקים מתמשכים בידי משפחות אצילים אשר עשו ככל שבידם על מנת לקבל השפעה, בנוסף למאבקיה של הכנסיה בחזית הבינלאומית עם השליטים השונים ביבשת.
עם זאת, בכל התקופה הזו המשיכה רומא להחזיק בתואר "עיר הנצח" – דבר המסמל את גדולתה הגרנדיוזיות. אלא שזה בדיוק הדבר שגם משך אליה את הפולשים הבוזזים כמו המוסלמים במאה התשיעית, הנורמנים במאה ה-11 ואת הפלישה הזכורה מכל, זו של 1527 Charles Vs sacco di Roma.
עדות לתקופה זו הם שלל הביצורים בעיר עצמה וסביב בנייניה. רומא זרועה שרידים של ביצורים מימי הביניים, ששימשו להגנה מקומית. דוגמה טובה לכך היא תיאטרון Marcellus אשר נבנה על ידי יוליוס קיסר ואשר הושלמה בנייתו על ידי הקיסר אוגוסטוס. במאה ה -13 משפחת Savelli השתמשה בתיאטרון כמבצר ומאוחר יותר הפך המבנה לארמון. שתי קומות של מגורים נבנו ישירות על גבי הקשתות והעמודים של התיאטרון הרומי העתיק.
תקופה אפלה זו הסתיימה רק עם עלייתו של מרטין החמישי (1417 – 1431) אשר בישר את לידתה מחדש של רומא, הרנסנס שלה.
רומא והרנסנס הפכו אמנם לשמות נרדפים, אך רומא לא היתה מרכז הרנסנס בהתחלה: ערי מסחר משגשגות כמו ונציה ופירנצה נהנו מתחילתו. עם נפילתה של קונסטנטינופול, בירתה של האימפריה ממזרח, נוצרו קשרים תרבותיים וכלכליים חדשים עם התרבות המזרחית דרך ערים עיקריות כגון ונציה ופירנצה. גם בחזית המערבית ניכר שיפור ונוצרו התנאים לכך שה"מערב" יצא סוף סוף מתוך ימי הביניים ועכשיו הוא מסוגל לגלות מחדש את פסגות התרבות הקלאסית. מכאן השם "רנסנס" – תקומה.
כדי להבין את התקופה הזו קצת יותר טוב זה חשוב לזכור כי תנועת הרנסנס נהתה בעיקר אחר מדע, מחשבה וידע, בעידן של גילוי, אשר מצאו ביטוי ישיר ומוחשי ביותר לא רק באמנות ובאדריכלות אלא בכל היבטי התרבות.
נוצר המקום בשביל רומא להתחרות עם כל אחת מהערים האירופאיות האחרות במונחים של עושר, יופי, אמנות ואדריכלות ואף לעקוף את אותן ערים שעד כה הציגו התפתחות כלכלית ותרבותית גדולה הרבה יותר, כמו פירנצה, למשל. המימון לכך הגיע ממסים אשר גדלו לנוכח הפריחה הכלכלית. אוכלוסיית העיר בתקופה זו הייתה כנראה באזור של ה -55,000 נפש.
היה זה ניקולס, יורשו של מרטין החמישי (1447-1455) אשר באמת התחיל עם פיתוחה האורבאני של רומא בתקופת הרנסנס. עלייתו לשלטון שלו היתה מבוססת על ההכרה של אותו אדם כלמדן גדול, במיוחד בתחום ההומניסטי והמדעי. נאמר עליו כי לא היה שום דבר בעולם המדעי שהוא לא יודע וזוכר. תחת הנהגתו שופצו האקוודוקטים העתיקים, שופרו והורחבו ע"פ הצרכים העכשויים, שופצו בנייני הדירות ושופץ הוותיקן. גם ביצורי העיר שוקמו ושופרו.
באופן זה הפכה רומא למרכזה של תנועת הרנסנס באירופה, מושכת אליה רבים, וגם אמנים ואדריכלים מהגדולים והמוכשרים ביותר של התקופה. יוצרים כגון ברמנטה, מיכאלאנגלו ורפאל כמו עשו יד אחת בכדי להשלים ולייפות את העיר של האל הנוצרי. האפיפיורים והקרדינלים הוציאו סכומי כסף גדולים על בניית כנסיות וארמונות מחדש כמו גם שיחזור של יצירות אמנות ועתיקות. קצב הבנייה הקישוטית היה תזזיתי, כך שגם בזיזתה האיומה של רומא על ידי קרל החמישי בשנת 1527, לא הצליחה להפסיק את כל זה.
[המוזיאון בגבעת הקפיטול]
המוזיאון הראשון בעולם, כפי שאנו מכירים אותם בשמם היום, נולד באותה תקופה על גבעת הקפיטול וניתן לבקר בו עד עצם היום הזה (המוזיאון מכיל אוסף נפלא). הבניין שוחזר ושופץ על פי תוכניות שנעשו על ידי מיכאלאנגלו.
תקופת הבארוק הרומית היתה תוצאה של תגובת הכנסייה הקתולית לרפורמות הפרוטסטנטיות. תגובה זו לא הייתה רק תיאולוגית ומדינית, אלא גם אמנותית ותרבותית. כתוצאה מכך אמנות הרנסנס הפכה לתנועה המכונה הבארוקית, אשר ערכיה השפיעו גם על הארכיטקטורה הרומית. כנסיות רבות נבנו בתקופה זו אשר נמשכה לתוך העידן המודרני ואף מבט שטחי יגלה הסתמכותה על כיפות, חזיתות עם אפקטים דרמאטיים דמויי "מנהרות" וגיאומטריות חזקות המודגשת על ידי אלמנטים אליפטיים במקום המבנים המרובעים או העגולים המוכרים.
[כנסיית Gesu]
הכנסייה הנפלאה של Gesu ברומא, שבנייתה הוזמנה בשנת 1550 על ידי הישועים ותוכננה על ידי האדריכלים Vignola ו- Giacomo della Porta, היא דוגמה קלאסית של הראייה החדשה הזו. כנסייה זו מאפשרת לנו לראות כיצד הארכיטקטורה של הרנסנס התפתחה לסגנון החדש של הבארוק (שמקורו במילה הספרדית פנינה מעוותת או מוארכת).
בשנים אלה השינוי הבארוקי של רומא הגיע לשיאו. אדריכלים כגון Domenico Fontana, Bernini ו- Borromini שינו את פני העיר והשאירו אותנו פעורי פה עד היום. בעוד ערים רבות של התקופה התאפיינו בבניית מגדלים, רומא התמלאה בכיפות. זה לא אומר כי מגדלים לא נבנו, אבל המגדל נטה לייצג אידיאלים פיאודלים בעוד רומא היתה תערובת של כוחות הנשלטים על ידי כנסייה אחת.
המעבר מן הבארוק ברומא לתקופה הרומנטית התרחש במחצית השנייה של המאה ה -18 ובחלקה הראשון של המאה ה -19. בשלהי התקופה הבארוקית התפתחה ה"חשיבה חופשית" אל מחוץ לכנסייה. פירוש הדבר היה שהפילוסופיה והמדע, בהדרגה, יצאו מכלל שליטתה הישירה של הכנסיה. למעשה, הלמידה הושפעה רבות מהעולם הערבי והמוסלמי אשר בתחומים כמו אסטרונומיה, מתמטיקה ורפואה עשה התקדמות עצומה ביחס למערב אשר שרוי היה ב"הלם" לנוכח חשכת ימי הביניים.
אנשים כמו גלילאו, בייקון, דקארט, ניוטון הניחו יסודות לגישה החוקרת את האדם ה"השראה האלוהית" פינתה מקום למחקר המאורגן בצורה הגיונית יותר. פירוש הדבר היה תהליך של בניית תיאוריה והתנסות. זה היה עידן ההשכלה.
הדים של תור הזהב של האימפריה הרומית עשו את דרכם חזרה. הרוח, הערכים והמורשת של רומא הושפעו ישירות מאמנים מהשורה הראשונה כגון גתה, פרידריך, קיטס, ביירון ועוד.
השפעתה של תקופה זו על האדריכלות ברומא דמתה להשפעתה על תחומי התרבות האחרים. מוטיבים "רומנטיים" מזרחיים מצאו את מקומם לצד שיפורים טכנולוגיים ובניה בארוקית מסורתית.
תקופת הכיבוש הצרפתית במאה ה-19 סימנה עצירה כמעט מוחלטת של ההתפתחות התרבותית, כמו זו האדריכלית. רק עם איחודה מחדש של איטליה בסוף המאה ה- 19 והעלאת מעמדה של רומא כבירת הממלכה החדשה ניכרה התקדמות, אשר הביאה להסתגלות עירונית. אזורי מגורים חדשים נבנו כדי לשכן את האוכלוסייה אשר זרמה לעיר, ונבנו בקצב מואץ מוקדי כח ושליטה, כמו di Palazzo Giustizia (בתי המשפט). חלק מהרחובות הגדולים של רומא, כולל Via Nazionale ו Via Veneto מתוארכים לתקופה זו.
התקופה הפאשיסטית, שהחלה בשנת 1922 היתה בהשראת גדולתה של האימפריה הרומית. לדוגמא, ההצדעה הפשיסטית והנאצית היתה העתק ישיר של ההצדעה הרומית העתיקה. על העורף הוטלו מאמצים גדולים לתמוך במודרניזציה של המדינה וסכומים גדולים הוצאו על קידום רומא והבאתה לרמתן של ערים כגון לונדון ופריז. לדוגמא: הפעלת לוח זמנים מדוייק לרכבות, דבר אשר מוסוליני נתן לו חשיבות רבה, וממשיך לתת את השפעתו עד היום.
שטחים גדולים הוקצו לפיתוח מחדש כביטוי של העידן הפשיסטי החדש. ארכיטקטורה ניאו אימפריאליסטית קלאסית משלה ועל פיה תוכננו וכן מבנים רבים. לדוגמא, נבנו על פי סגנון זה Foro Italico – מרכז ספורט בצד הצפוני של רומא, או אולי האיזור שנבנה בצד הדרומי של העיר- על רקע תערוכת יוניברסל שהתקיימה ברומא בשנת 1942 – על שטח חדש לגמרי בשם EUR (Esposizione Universale di Roma). כדאי גם לבקר בכיכר הקולוסיאום המודרניסטית אשר הושלמה בדיוק בזמן כדי לחזות בנפילת הפשיזם…
בתחום הכבישים ראוי להזכיר את via dei Fori Imperiali הנמשך מגבעת הקפיטול, חותך דרך הפורום ומגיע לכיכר האדירה של הקולוסיאום. כביש זה תוכנן ונבנה עבור תהלוכות הניצחון של מוסוליני, אשר היו מועטות מאוד. הארכיאולוגים עדיין מוחים ומבקשים לסגור אותו על מנת להציל מיסודותיו את את מה שאפשר.
[Via della Conciliazione]
כדאי גם להזכיר את Via della Conciliazione, שדרה ארוכה המשתרעת מנהר הטיבר הישר לכיכר פטרוס הקדוש, המחברת ישירות את העיר עם הבזיליקה המלכותית. ועל אף האפקט החזותי המרשים שלו השדרה פשוט "דרסה" סמטאות קטנות ב Borgo שהיו קיימים שם הרבה לפניה.
מאז נפילת מוסוליני מספר אירועים מאושרים קרו לרומא. אלה כוללים את החתימה על אמנת רומא (הבסיס של האיחוד האירופי) בשנת 1957, המשחקים האולימפיים בשנת 1960, מועצת הוותיקן השנייה ב 1962-65, הזכייה בגביע העולם בכדורגל בשנת 1990 את שנת 2000 הקדושה. תפקידה של רומא כיום הוא יותר במישורים הלאומיים והבינלאומיים, יחד עם אספקטים ביורוקרטיים ומינהליים, בעוד הכלכלה והמסחר "נכבשו" בבירור בידי ערי הצפון כמו טורינו ומילאנו.
[רומא הרומנטית]
החוסר בתכנון ופיתוח עירוני מורגש, ונאמר כבר כי התכנון הרציני האחרון נעשה רק בתקופתו של…מוסוליני. עם זאת, מאז שנת 2000 נעשו פעולות רבות לשימור ולפתיחחתם של אתרים היסטוריים רבים לטובת הציבור. אם כך- רומא כיום היא הרבה יותר ממקום מוניציפאלי, היא מקום בו מרוכזת ערש התרבות המערבית, והדבר ניכר בבנייניה, אנשיה, והתיירים הרבים הפוקדים אותה. ואם נביט על אותם זוגות רומנטיים העושים דרכם מוקסמים בסימטאותיה, אולי נבין לעומק את פשרה של העיר הזאת, את הקסם החבוי וגלוי בה…
wikipedia/ wikimedia
Roman Architecture- Thinkquest
Miriam Milani- Rome history
roman architecture archive
Traianus – Technical investigation of Roman public works
Adam, Jean-Pierre, Roman Building: Materials and Techniques, Indiana University Press, 1994
ארז מירב
עורך "אדריכלות ובניה בישראל"
יועץ לנושאי אדריכלות, תכנון ובניה
בעל הסטודיו "אדריכלות אחרת"
מדריכים נוספים
-
שילוב מאווררי תקרה בתכנון אדריכלי מודרני
-
בית חדש, עיצוב חדש: יצירת מרחב חדשני ומזמין
-
תקרה נמוכה: קומבינות במקום חזון
מקצוע האדריכלות סובל מדימוי נמוך בחברה של היום. עצוב לגלות שהמציאות חמורה אף יותר מהדימוי. מה קרה לחזון האדריכל כמוביל חברתי, ואיך הגיע לעיסוק בקומבינות של הוספת שטחים וסגירת מרפסות בניגוד לחוק?
-
שמש, אלימות ואדריכלות
המוטיבים העכשווים באדריכלות הישראלית מבוססים על שקיפות ופתיחות. האם גישה זו נכונה לתנאי האקלים החברתי והסביבתי? ואולי כדאי לאמץ מודלים אחרים, וותיקים יותר?