בשל ריבוי המקורות נוצרות סתירות רבות, אי דיוקים וחוסר בהירות כללית. גם השפה עצמה אינה ברורה דיה ועושה שימוש במונחים שפג זמנם, או במונחים שאינם ברורים למי שאינו מגיש בגצ"ים כל שני וחמישי. מעבר לסכנה הקיימת בכך בעניינים הנוגעים לבטיחות, ישנו המימד המקצועי/ תכנוני: אין לאדריכל את הכלים החוקיים הברורים על מנת לתכנן מבנה באופן הטוב והחוקי ביותר ללקוחו, דבר שמעמיד אותו לא פעם בבושת פנים מול לקוחו, או במקרה הרע יותר- חשוף לתביעות. אדריכל כיום "חייב" להיות משפטן, להצליב מידע, לחקור, לבקש אישור להנחותיו- ורק אח"כ לנסות למצוא "מוזה" על מנת לתכנן.

במדינתנו, עד שלא קורה אסון לאומי- שום דבר לא זז. לצערי, אסון ורסאי בו איבדו רבים חייהם בשל ליקויי תכנון ובניה, הניב וועדת חקירה אליה הוגשו המלצות ודוחו"ת מעניינים למדי על אחריותה של המדינה בכשל המתמשך בהבנת החוק, בפיקוח עליו ובהטמעתו.

ואולי, טרם הקריאה המפורטת, כדאי לקרוא את מסקנות הדו"ח:
"א. חיקוקים ארוכים ומסורבלים שנערכו על פני שנים רבות ולא שמרו תמיד על ההיגיון הפנימי שלהם במהלך התיקונים הרבים שהוכנסו בהם;

ב. אי התאמה בין חוקי הבנייה השונים המותקנים על ידי גופים שונים;

ג. אין חלוקת עבודה ברורה בין תקנות לבין תכניות מתאר. את תכניות המתאר עורכים ומאשרים גופים רבים ומגוונים ואין הנחיות אחידות בעניין. גם התקנות "פולשות" לעיתים לתחום התכנוני השייך לתכניות המתאר;

ד. חוקים רבים מעניקים סמכויות מקבילות לגופים שונים המוסמכים להטיל מגבלות על השימוש במקרקעין. גופים אלה אינם תמיד פועלים בתאום עם מוסדות התכנון האמונים על תכנון המקרקעין והרישוי הסטטוטורי;

ה. חוקים רבים מעניקים סמכויות תכנון מקבילות לאלו של מוסדות התכנון הראשיים. כך יוצא שיכולים מספר מוסדות תכנון לתכנן בו זמנית את אותו תא השטח בתכנון שונה או אף סותר;

ו. כידוע, מערכת הרישוי הסטטוטורית בארץ כמעט ואינה עורכת בדיקה של התכנון והביצוע ההנדסי של מבנים המוקמים בהיתר. המערכת מסתמכת בעיקרו של דבר על התכנון והפיקוח המבוצעים על ידי בעלי המקצוע מטעם הבונה. לכן הדין גם קובע את החובות המוטלות על אותם בעלי המקצוע ומה הכשירות הנדרשת מהם. אנו ניסינו להראות כי גם נושא זה אינו מוסדר כדבעי ומחייב תיקונים רבים.

ז. לא נותחו בנייר להלן הסתירות הקיימות בין תקני הבניה לבין התקנות (למעט בנושא שטחה של דירה והגדרת קומה), אולם אין ספק כי בחינה מעמיקה של נושא זה תגלה סתירות רבות.

יודגש כי רוב האמירות דלעיל מוכרות לאנשים המצויים בתחום התכנון והבנייה ואין בהם משום חידוש מרעיש. "המערכת" אף נקטה במספר פעולות כדי לנסות ולהתמודד עם העניין לרבות הפרויקט למיפוי הנורמות השונות והסתירות ואי ההתאמות שבהן; המיזם לתיקון אי ההתאמות הנ"ל; המיזם לכתיבת תקנות בנייה חדשות; המיזם לכתיבת נוהל אחיד לעריכת תכניות מתאר (מבא"ת); הקמת היחידה לתאום תקנות הבנייה; פתיחת מדורים חדשים על ידי רשם המהנדסים ועוד.

יחד עם זאת, פעולות אלו לבדן אין בהן די כדי לפתור את כל הפגמים המתוארים לעיל ועוד פגמים דומים שלא מנינו. נראה לנו כי הדרך היחידה לתקן את המצב הנ"ל "מהשורש" היא על ידי ביצוע קודיפיקציה לדיני התכנון והבנייה. על הקודיפיקציה החדשה לכלול בחובה את כלל הנורמות הנוגעות לתכנון ולבנייה. כמו כן, יש לצמצם למינימום ההכרחי את הגופים בעלי סמכויות מקבילות לקבוע נורמות, לאשר תכניות או לתת היתרי בנייה. בנוסף יש להעניק למועצה אחת מרכזית סמכויות לאכיפת תאום בין הגופים השונים בעלי סמכויות בתחום התכנון והבנייה. "

לפנינו הדו"ח אשר נערך ע"י חברת "פורטן" לעריכת דין, בשנת 2003, ואשר הוגש לוועדה החוקרת. אני ממליץ לכל מתכנן/ משפטן מקרקעין לקרוא את הדו"ח הזה.

ארז מירב
עורך "אדריכלות ובניה בישראל",
יועץ לאדרכלות, תכנון ובניה,
בעל הסטודיו "אדריכלות אחרת".